מה שהוצג בתחילה על-ידי השב"כ כ"מחתרת יהודית חדשה", ממשיך להתברר שבלון שנופח מעבר למימדיו הריאליים: שירות הביטחון הכללי שיחרר (יום ג', 9.9.03) את סלע תור, בן 22 מחברון, שהיה עצור מאז ה-13.8.03 בחשד לרצח פלשתינים, קשירת קשר לביצוע פשע, שימוש בחומרים מסוכנים ועבירות נשק.

תור ישהה במעצר-בית במשך 5 הימים הקרובים, לאחר שאתמול האריך בית משפט השלום בירושלים את מעצרו ביממה אחת בלבד, ובשב"כ הבינו שבית המשפט לא יאריך היום שוב את מעצרו.

תור הוא המתנחל החמישי שנעצר על-ידי השב"כ בחשד להשתייכות ל"מחתרת" היהודית, ומשתחרר לאחר שלא נמצאו נגדו ראיות. במערכת הביטחון כבר הודו, כי אין בידיהם ראיות מספיקות לגיבוש כתבי אישום נגד 12 המתנחלים שנעצרו, ולבסוף נראה כי יוגשו רק 2 כתבי אישום, וגם הם בעבירות קלות יחסית.

משכך, נותרו כעת במעצר 7 מתנחלים: יצחק פס וגיסו מתי שבו (נגדם הוגש כתב אישום בגין אחזקת 8 לבנות חבלה), שחר דביר-זליגר, יששכר פרץ, דוד ליבמן, גלעד תור ורב"ט יעקב פנחס-מיוחס, חייל המשרת במרכז הנוער והנח"ל.

ה-6 הראשונים עצורים בידי השב"כ, ואילו רב"ט פנחס-מיוחס עצור בידי המשטרה הצבאית, בחשד שתכנן להקים חוליית טרור נוספת על ה"מחתרת החדשה", שקיימת כביכול.

מלבד יצחק פס, מתי שבו ושחר דביר-זליגר, מקור הראיות נגד שאר העצורים הוא בעדויות שמסר שחר דביר עצמו, וייתכן כי עצור נוסף שיתף אף הוא פעולה עם חוקריו. בשב"כ מתקשים לגייס ראיות כדי לגבש כתבי אישום, מאחר והעצורים אינם משתפים פעולה בחקירתם. נראה כי החקירה עומדת בפני סיומה.

בשב"כ סברו, כי העצורים היו חלק מ-2-3 חוליות טרור יהודיות שפעלו לאחרונה בשטחים, והתמקדו בפיגועי ירי ובהטמנת מטענים לפלשתינים. לדברי גורמי ביטחון, כל אחת מהחוליות מונה 3 חברים. במהלך 3 השנים האחרונות, נהרגו מפעולות אלה 8 פלשתינים, וכמה אחרים נפצעו.

בתקופה זו, הוטמנו 5 מטענים בבתי ספר פלשתינים, 3 מהם נתגלו לפני שהופעלו. גורמים בשב"כ הדגישו, כי קיים קושי רב לחקור את פעילי החוליות, מאחר ומדובר בקבוצה סגורה, הנוקטת אמצעי זהירות רבים וחבריה אינם 'נשברים' בדרך כלל בחקירתם, והם אף מנצלים את זכותם לשמור על זכות השתיקה בחקירה.

יצויין, כי לשב"כ היו כל התנאים הנוחים לחקור את העצורים: על כולם נאסר להיפגש עם עורך דין לתקופה ממושכת, ה"שמורה" בדרך כלל לעצורים ביטחוניים פלשתינים בלבד, כולם נעצרו לתקופות ארוכות למדיי, מבלי שיוגש נגדם כתב אישום. ואולם, מרבית העצורים סירבו, כאמור, לשתף פעולה עם חוקריהם, ובתי המשפט החלו לאבד סבלנות וקבעו כי החקירה תקועה ו"מדשדשת במקום".

בעקבות גל השחרורים, זועמות משפחות העצורים: "מי יפצה את אותם עצורים על הימים הארוכים שבהם הוחזקו במעצר ו'בילו' בחקירות שב"כ, ושמם הוכתם כשנקשר ב'פרשייה ביטחונית חמורה'"?

4 חשודים כבר שוחררו

אתמול (8.9.03) שוחרר חגי אביקר, שהיה עצור גם הוא בחשד לעבירות ביטחון, במסגרת פרשה זו.

בשבוע שעבר (4.9.03) שיחרר בית הדין הצבאי בתל אביב-יפו מהמעצר, את סמ"ר יהויריב מגורי (21) מהכפר תפוח, חייל בנח"ל החרדי המצוי בשנת של"ת, שנעצר לפני כשבועיים בחשד לעבירות ביטחון.

ההחלטה נומקה בכך שהמשטרה הצבאית והשב"כ לא הציגו די ראיות שיצדיקו את המשך המעצר. עם זאת, קבע בית הדין, אלה יוכלו להמשיך ולחקור את מגורי, במידת הצורך.

באותו יום, שיחרר בית משפט השלום בירושלים, בתנאים מגבילים, את רונן ערוסי (25), תושב המאחז גבעת רונן שליד הר ברכה, החשוד אף הוא בהשתייכות ל"מחתרת" היהודית החדשה, הקיימת כביכול בשטחים. ערוסי, נקבע בהסכמת הצדדים, ישהה במעצר-בית במשך 15 יום בבית הוריו במודיעין.

ערוסי הוא חייל מצטיין לשעבר בצנחנים וכיום עוסק בעיקר ברעיית צאן ובחקלאות.

ביום 27.8.03 שיחרר השב"כ את צוריאל עמיאור ממעצרו, והסיר מעליו את האשמות לגבי מעורבותו ב"מחתרת" החדשה, מאחר ולא היו בידיו ראיות מספיקות לגיבוש כתב אישום, למרות שעל עמיאור הוטל איסור מפגש עם עו"ד.

עם זאת, עמיאור הוחזר למתקן הכליאה האזרחי בו היה עצור עד תום ההליכים, בפרשת 'מחתרת בת-עין', להמשך המעצר.

בא-כוח החשודים: בתי המשפט צריכים לבחון עצמם;
הם נותנים יותר מדיי קרדיט לשב"כ

לבא-כוחם של מרבית העצורים, עו"ד נפתלי ורצברגר, יש טענות קשות לפרקליטות ולבתי המשפט: "קשה להגיד שהפרקליטות היא עניינית. אנחנו בערך חודשיים לאחר גל המעצרים הראשון וחקירה מאוד קשה ואינטנסיבית, כשבסופו של דבר מסתבר, שאין מחתרת ולא משהו שהוא דומה למחתרת. השניים היחידים שהוגש נגדם כתב אישום (פס ושבו; נ.ש.) מואשמים באחזקת אמל"ח, שזו עבירה חמורה, אבל לא מהחמורות בספר החוקים, וזה רחוק מדיבורים על מחתרת".

"בסך הכל, כשמאשימים אנשים בביצוע פיגועים בערבים ובתכנון מעשי רצח, ואחרי שבועות ארוכים של חקירה, אנשים משוחררים לביתם, זה לא בגלל שהפרקליטות נחמדה ומתחשבת, אלא בגלל שהיא מרימה ידיים ומוצאת שאנשים שנחקרו בתנאים מאוד מאוד קשים, למעשה היו אנשים שכל החשדות החמורים שהוטחו בהם, לא הוכחו ולו לכאורה ואי אפשר להגיש כתב אישום נגדם. לכן, הפרקליטות לא שיחררה אותם בשמחה, אלא רק אחרי שבתי המשפט חזרו ואמרו לאחרונה שהחקירה מדשדשת. הפרקליטות כאן הקדימה את השחרור לפני שהיא תיאלץ לשחרר בבזיון, כשבית המשפט יסרב להאריך את המעצר".

לגבי חומרת העבירות שמיוחסות לחשודים, שעל רובן קיים צו איסור פרסום, אמר עו"ד ורצברגר: "מפריחים חשדות מבלי שיהא להם בסיס ראוי. אל מול קול התרועה שליווה את מעצר האנשים, ש'הנה מצאנו מחתרת שתכננה לפגוע בערבים', האישומים - אם בכלל הם קיימים - הם מינוריים, שלא מעידים ולו על פגיעה בזרת ציפורנו של ערבי אחד".

ורצברגר אף הבהיר כי טענותיו אינן לשב"כ ולמשטרה, שבסך הכל עושים עבודתם, אלא לבתי המשפט: "הטענות שלנו הן כלפי בית המשפט, שהמנדט שלו הוא לבקר את פעולת השב"כ והמשטרה. לפחות בדיעבד מסתבר, שבתי המשפט נותנים קרדיט גדול מדיי לשב"כ ופחות מדיי מגינים על זכויות החשודים. למרבית החשודים הוצא צו שאסר מפגש עם עו"ד, ובתי המשפט - החל בשלום ואפילו בעליון - חזרו ואישרו את הצווים הדרקוניים האלה, ובצורה לקונית. וכשבסוף החקירה, כשאנשים משתחררים, מי שצריך יותר מכולם לעשות את חשבון הנפש, זה בתי המשפט. הם צריכים לראות אם עשו איזון נכון, בין זכויות האזרח ובין הקרדיט שניתן לשב"כ".