יובל קרני כתב במדור 'מסלול' של ידיעות אחרונות (יום ה', 3.7.03), כי הוא חושב שהסלקטורים ואנשי הביטחון בנתב"ג מחמירים יתר על המידה עם אזרחים זרים. ואני שואלת - מהי האלטרנטיבה?
הוא מתאר איך כל מערך הבודקים - סלקטורים ואנשי ביטחון עובדים, להגדרתו כמו מכונה, שואלים שאלה יותר מפעם אחת ומתעקשים לקבל תשובה שתניח את דעתם. הוא ממשיך ומתאר - "מכונה מפלצתית" שמשקפת את התיקים, מאבטחות ש"הופכות לך את המזוודה", תור עמוס וכו' וכו'. וכל זה רק בגלל שחברו, שטס באותו יום, הינו בעל דרכון צרפתי ולא ישראלי.
כל אלו, לדבריו, פוגעים בתיירות בישראל, שכן תיירים נבהלים מהיחס הזה ולא מעוניינים לחזור ולבקר במדינתנו הקטנה.
אז רק כדי לסבר את האוזן, הנה כמה עובדות שכדאי לדעת: המכונה המפלצתית נבנתה על-ידי מפתחים, אנשי בקרה, ועוברת בכל תקופה שורה של מבחנים קפדניים, שכל מדינה היתה גאה בהם, ומסיבה אחת ועיקרית - האיום הממשי על ביטחון המדינה והנוסעים. ואם היא גדולה ומפחידה את יובל קרני, ראוי כי האיום על ביטחונו וביטחון חברו שעלה על המטוס, יפחיד אותו ולו במעט יותר.
המאבטחות והמאבטחים שהופכים את המזוודה, ככל הנראה מחפשים סימנים לחומרי נפץ, ולא עושים זאת מתוך יצר של חטטנות, או כי הם סקרנים לדעת כמה זוגות תחתונים לקח חברך לטיול.
והשאלות החוזרות, וההתעקשות על תשובות שיניחו את דעתם, מקורם בניסיון העבר. יש שפע של סיפורים על אזרחים אירופאים תמימים למראית עין, שלאחר כמה שאלות, נמצא כי הם סוחבים במזוודתם חומר נפץ, או מבריחים אקדח וכו'. אנשי הביטחון והסלקטורים עוברים קורסים קפדניים, ולומדים את העבודה על בורייה. הם לומדים ממקרים שהיו, ומפתחים חוש של כלב ציד על-מנת לזהות שקרנים, מחבלים, או אנשים לא יציבים.
ייתכן ויש מקום להכניס קצת יותר סבלנות לעבודתם של הבודקים הביטחוניים. אך הדבר נכון גם לגבי עבודתם של אנשי שוק הכרמל, עבודת הפקידים בבנק, עבודת הקופאיות בסופרמרקט, ולמעשה של כל נותני שירות הבאים במגע יומיומי עם מספר גדול של אנשים ביום.
נכון שכל אותם אנשים הם ה'מראה' של המדינה, בצורה זו או אחרת. אבל לגישתי, בכל מה שקשור לביטחון, יש לנקוט קודם כל לפי גישת בית שמאי. ואם זה מביא מחד להצלת חיים ומאידך נגרמת, בלית ברירה, טירדה לכמה אזרחים חפים מפשע, הרי זה מבורך.
