בשבוע שעבר דיברנו על חוקת התורה ובאופן טבעי, למרות שלא רמזנו לכך, רבים השליכו את הדברים על ההתנהגות היומיומית: שומרים את מצוות התורה או לא שומרים. אבל אנחנו התייחסנו לזווית ההתנהגות האנושית והמנהיגותית כפי שהן חקוקות בחוקת התורה כלומר, בטבע העולם כפי שהטביע בו בורא העולם ומנהיגו.
באותו טבע של העולם מוטבע גם הבידול בין ישראל לעמים - בדיוק ובמקביל - כשם שמוטבע בו הבידול בין קודש לחול ובין אור לחושך.
בפרשה הקודמת ראינו את חוקת התורה כפי שהיא (אמורה להיות) בעיני היהודי, 'עומק המושג וקוצר המשיג' זה מצב נתון שאינו מאפשר להבין הכל וחייבים ללמוד את חוקת התורה ולהתנהג בהתאם להנחיותיה כדי לא ליפול אל הפחתים האורבים בדרך.
כעת ננסה לראות כיצד הדברים מוארים בסיפור שמספרת לנו פרשת השבוע; חוקת התורה מזווית הראיה של גויים.
(במדבר כ"ב) [ב] וַיַּרְא בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמרִי: [ג] וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאד כִּי רַב-הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: [ד] וַיּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל-סְבִיבתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא:
בלק בן צפור חושש מאד מפני התקדימים שאירעו בסביבתו הקרובה; הוא ראה כי שכניו החזקים ניגפו לפני בני ישראל; הוא מודע לעובדה שכוחו הצבאי אינו ככוחם והוא מתמלא חרדה. מעניין שהתקדים האדומי, שם ישראל עקפו את ארץ אדום ולא תקפו, אינו מדבר אליו; הוא רואה אך ורק את כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמרִי:
מדוע בעצם? הרי אפילו לא שלחו אליו בקשת מעבר כפי ששלחו אל האחרים; אז ממה הוא פוחד?
קרובי משפחה
לאורך כל ההיסטוריה, מלחמות בין עמים הן דבר שבשגרה; המואבים עצמם נלחמו כבר כמה פעמים ולא תמיד בהצלחה יתירה; גם קואליציות בין עמים היו והנן דבר שכיח כאשר שניים או יותר משתפים פעולה נגד אויב משותף. כאשר מזהים אויב פוטנציאלי חזק כפי שהצטיירו בני ישראל, בדרך כלל מנסים לרצות אותו כדי למזער את הנזק, אבל לא כך נוהג בלק:
[ה] וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ לִקְרא-לוֹ לֵאמר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ וְהוּא ישֵׁב מִמֻּלִי: [ו] וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ וַאֲגָרֲשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר- תְּבָרֵךְ מְברָךְ וַאֲשֶׁר תָּאר יוּאָר:
מדוע הוא עושה זאת? למה הוא לא ממתין ב(חוסר) סבלנות ואפילו בחרדה, לפנייה שתגיע מהעם המפחיד הזה ולנסות לפייס אותו? אולי אפילו לתפוס יוזמה ולשלוח פריסת שלום, למה לא? סוף סוף הרי מדובר בקרובי משפחה, לא?!
(שמעוני): אמר לו [בלעם לבלק]: השווינו שנינו להיות כפויי טובה; שאילולא אברהם אביהם - לא היה בלק, שנאמר: (בראשית י"ט, כ"ט) וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹקִים אֶת-עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכּר אֱלֹקִים אֶת-אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת-לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפךְ אֶת-הֶעָרִים אֲשֶׁר-יָשַׁב בָּהֵן לוֹט: ואילולא אברהם לא פלט לוט מסדום ואתה מבני בניו של לוט. ואילולא יעקב אביהם לא עמדתי אני בעולם, [לפי] שלא ראה לבן בנים אלא בזכות יעקב; שבתחלה כתיב: (שם, כ"ט, ט) וְרָחֵל בָּאָה עִם- הַצּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רעָה הִוא: ואילו היו לו בנים, היאך בתו רועה? ומשהלך יעקב לשם ניתנו לו בנים שנאמר וישמע את דברי בני לבן וגו', ואומר נחשתי ויברכני ה' בגללך, ואילולא אבותם אני ואתה לא עמדנו בעולם.
מעניין; מחפשים כל דרך לפגוע בנו למרות היותם קרובי משפחה של עם ישראל. ואולי לא 'למרות' אלא 'בגלל' היותם קרובי משפחה הם מחפשים כל דרך לפגוע בנו?
בני הדודים שלנו
משה רבנו קיבל הוראה לא להציק למואב (דברים ב, ט):
וַיּאמֶר ה' אֵלַי אַל-תָּצַר אֶת-מוֹאָב וְאַל-תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא-אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי-לוֹט נָתַתִּי אֶת-עָר יְרֻשָּׁה:
בפרשה הקודמת ראינו כי הוראה דומה ניתנה למשה גם ביחס לאדום; כלומר, ההנחיה של הבורא יתברך היא להתחשב בקרבה המשפחתית ולהמנע מפגיעה בקרובי משפחה גם אם מצידם היחס אינו בדיוק משפחתי. מסתבר לומר שהנחיה זו עצמה מלמדת כי בטבע האדם, הדברים שונים.
בלק ובלעם הם קרובי משפחה ההולכים בדרך שונה מזו שמאפיינת את עם ישראל; הם ככל הגויים וקשה להם מאד עם ייחודו של עם ישראל. הם עושים כל מאמץ לפגוע בנו למרות שאובייקטיבית, אין להם שום סיבה לכך; אין סיבה אבל הם כבר ימציאו משהו; הם אינם יכולים להשלים עם העובדה שיש מי ששורשיו דומים לשלהם ומתנהג בדרך כה שונה. דומה כי את המניע יש לחפש בנבכי נפש האדם כפי שהטביע בו הבורא יתברך.
בלעם, לצערו הרב, כפוף להוראות ה' יתברך ואינו יכול לקלל את עם ישראל כי ה' לא מרשה:
(פרק כ"ג) [ח] מָה אֶקּב לֹא קַבּה אֵ-ל וּמָה אֶזְעם לֹא זָעַם ה': [ט] כִּי-מֵראשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב: [י] מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקב וּמִסְפָּר אֶת-רבַע יִשְׂרָאֵל תָּמת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמהוּ:
(שמעוני) להודיעך שנאתו של אותו רשע שמתוך ברכותיו אתה יודע מחשבותיו; למה הוא דומה, לאדם שבא לקוץ את האילן; מי שאינו בקי קוצץ את הענפים, כל ענף וענף, ומתיגע; והפקח מגלה את השרשים וקוצץ. כך אמר אותו רשע, מה אני מקלל לכל שבט ושבט הרי אני הולך לשרשיהם וקוצץ; בא ליגע ומצאן קשים לכך נאמר כי מראש צורים. כי מראש צורים אלו האבות. ומגבעות אשורנו אלו האמהות.
בלעם ועמלק או בלעמלק
מהר מאד הם מגלים כי הדרך היחידה לפגוע ביהודים היא להניע את היהודים לפגוע בעצמם. איך אפשר? נורא פשוט; הרי אנחנו קרובי משפחה, לא? אז למה שתשמרו מרחק מאיתנו, הצטרפו אלינו וביחד נחגוג.
מה שמציק לבלעם זה מה שהוא אומר בברכותיו שהתכוונו להיות קללות: הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב: את זה הוא לא יכול לסבול. הוא חייב למצוא עצה כיצד לפגוע ביהודים למרות הכל.
(פרק כ"ג) [יד] וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:
בפרשה לא כתוב מה הייתה העצה, אבל מן ההמשך זה ברור:
(פרק כ"ד) [א] וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב: והדבר גורר בעקבותיו מגיפה קשה.
בספרים מובא הרמז לקשר בין בלעם לעמלק: שתי האותיות הראשונות בשם 'בלעם' עם שתי האותיות הראשונות בשם 'עמלק' יוצרות את השם בלעם; ושתי האותיות האחרונות של בלעם עם שתי האותיות האחרונות של עמלק, יוצרות את השם עמלק.
שניהם קרובי משפחה שלנו ועל כן הם הכי מסוכנים לעם ישראל. בשלב א' פועל בלעם הטוען כי לא צריכה להיות אבחנה בין עמים וכולם שווים (הוא זה שהמציא את הקוסמופוליטיזם). וכשזה לא מצליח, בא עמלק ומטיל ספק בעצם יחודו של עם ישראל. הוא נטפל לחלשים (ברוחם) שבינינו ומפתה אותם להאמין כי אמנם יש עמים שונים, אבל כולם שווים.
את זכר עמלק נצטווינו למחות כי טיעוניו מתקבלים לא רק על דעת יהודים חלשים ברוחם אלא גם על דעת עמי העולם וזה הופך להיות מסוכן ביותר ליהודים. מבלעם מתעלמים כי אפילו הגויים אינם מסכימים לקוסמופוליטיזם.
ובקרוב מאד תתקיים בנו ההבטחה: (דברים כח, י).
וְרָאוּ כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ:
ושיהיה רק טוב ליהודים.
נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.
