שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, הורה (יום ד', 6.6.12) ל-414 מהגרים מחוף השנהב לצאת מישראל עד 1.7.12. הוא קבע, כי שר הפנים יהיה רשאי לפעול להרחקתם החל מתאריך זה. הנדל דחה את בקשתם של המהגרים לעכב את ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה את עתירתם נגד הרחקתם מישראל.

בעשור האחרון זכו מהגרים מחוף השנהב להגנה מפני הרחקה, בשל מלחמת האזרחים שהתחוללה במולדתם. בדצמבר 2011 קבע משרד החוץ, כי חל שיפור ניכר במצב בחוף השנהב, ובעקבות זאת קבע שר הפנים שעליהם לעזוב את ישראל עד 1.2.12. השופט (ומבקר המדינה המיועד) יוסי שפירא דחה את עתירתם של המהגרים נגד החלטה זו, אם כי איפשר להם להתארגן ליציאה עד 1.5.12.

בערעורם טענו המהגרים, כי "על-אף שיפור מסוים במצבה של חוף השנהב, טרם הוסדר במדינה ביטחון מלא, וכי המצב הנוכחי 'אינו מצדיק הרחקה, אלא היערכות לקראתה'. עוד צוין כי קיימים דוחות רבים מהם עולה כי תשתיות המדינה נפגעו באופן משמעותי וכי ישנם דיווחים שוטפים על מעשי אלימות הנגזרים מהחלפת השלטון. נטען כי יש בכך ללמד על אפשרות של יציבות זמנית בלבד, וכי אין לומר שהושג שקט במדינה".

בהחלטתו אומר הנדל, כי למעשה רוב הערעור עוסק בשאלת הזמן להתארגנות ורק מיעוטו בעצם ההרחקה. לדבריו, העובדה שחלפה חצי שנה מאז החלטתו של השר אלי ישי, מלמדת שהוענק להם זמן סביר להסדיר את יציאתם מהארץ. הנדל גם מצטט מדברי סוכנות האו"ם לפליטים, אשר הודיעה שהיא עומדת בקשר עם משרד הפנים וביקשה ממנו להסדיר את יציאת המהגרים "ברוח הומנית". עוד קבעה הנציבות, כי אומנם קיימים מקרים של אלימות והפרת זכויות אדם בחוף השנהב, אך שוב אין מקום להגנה קבוצתית על מהגרים ממדינה זו אלא רק לבחינה פרטנית של בקשות הגנה.

הנדל מוסיף: "אין מחלוקת ממשית כי העותרים ייאלצו לשוב לארץ מוצאם. המחלוקת המצויה בין הצדדים נטועה בסבירות המועד שניתן למבקשים לצורך התארגנות לעזיבה. במובן זה, אין המדובר בנזק בלתי הפיך שייגרם למבקשים באם יורחקו מהארץ, שכן אף לגישתם ולגישת נציבות האו"ם - על הדבר להיעשות ממילא. הואיל ועולה כי שישה חודשי התארגנות שקיבלו, או ליתר דיוק - יקבלו המבקשים בפועל כתוצאה מהחלטה זו - הינה סבירה בנסיבות העניין, לא מצאתי כי אינטרס העותרים להאריך עוד את התקופה שעד הרחקתם גובר על האינטרס הציבורי, כפי שזה משתקף בהחלטת המשיב [שר הפנים]".