הקץ לטיוח

ביום א' הקרוב אמורה הממשלה להקים ועדת בדיקה ממשלתית ברשות שופט (בדימ.) לבדוק את פרשת האזנות הסתר שהועלמו מהסניגורים במשפטו של חיים רמון.

מאז התברר כי בעניינו של רמון בוצעו האזנות סתר, ספק חוקיות, שתוכנן הוסתר מסנגוריו, עולה וחוזרת הדרישה לחקור ולבדוק פרשה חמורה זו בה סולק שר משפטים שלא היה נוח למערכת, בהליך מזורז. על אף הצהרות רמות על "בדיקה עצמית" ו"הפקת לקחים מערכתית" עומדים ראשי הפרקליטות על רגלים אחוריות כבר למעלה משנה, ומנהלים מאבק היסטרי ולא מובן נגד כל חקירה שהיא.

שני שופטים מכובדים (בדימ.), שנתמנו לבדוק את הפרשה ללא סמכויות חקירה, קבעו, האחד, השופט ברנר כי מדובר ברשלנות רבתי מצד הפרקליטות והמשטרה, והשני, הנשיא זיילר, כי מדובר בחשש להעלמת ראיות בזדון ע"מ לפגוע בסיכויי ההגנה של רמון, חשש המצדיק הקמת ועדת בדיקה ממשלתית.

אפילו עיתון הארץ, הידוע בעמדותיו הממסדיות והקונפורמיסטיות לגבי מערכת המשפט, קרא השבוע במאמר מערכת להקמת ועדת בדיקה שכזו. אולם צמרת הפרקליטות בשלה- התנגדות תקיפה לכל בדיקה, לכל ביקורת, לכל חקירה והסתפקות ב"הפקת לקחים מערכתית", רחמנא ליצלן...

מלאכים של ממש

אנשי הפרקליטות סבורים כנראה כי הינם מלאכים בשירות שלטון החוק הנמצאים מעל ביקורת חוקית או ציבורית. בכל הטעויות הגסות ואולי אף הזדוניות שעשו בשנים האחרונות, כגון: פרשת נאמן, שם סולק גם כן שר משפטים לא נוח מכהונתו באמצעות כתב אישום חסר שחר, או בעניין חטר ישי שהועמד שלוש פעמים לדין בשל כתבי אישום מצוצים מהאצבע, זוכה בדין, אך ה"תרגיל" הצליח והוא סולק מתפקידו כראש לשכת עורכי הדין ביקורתי במיוחד כלפי המערכת, או פרשת רובי ריבלין- שם סוכל מינויו לשר משפטים באמצאות חקירה מפוברקת בעיתוי מפוקפק.. ועוד.. דחתה הפרקליטות כל דרישה לחקירה, בדיקה, הפקת לקחים או חס ושלום מסקנות אישיות כלפי האחראים.. והסתפקה ב"הפקת לקחים מערכתית" - אפס מעשה וזריית חול בעיניים. אותם גורמים שהיו אחראים לפרשות הקודמות חוזרים לככב גם בחדשות.

ההתנגדות הרדיקלית של צמרת הפרקליטות והמשטרה, כלפי מהלכיו של שר המשפטים בעניין זה, המנסה לקדם חקירת פרשה חמורה זו, יותר ממתמיהה ומעלה חשש חמור שמא יש לגורמים אלו משהו להסתיר.

פרקליט המדינה גם הרשה לעצמו להופיע בכנסת, להתקיף את מפלגת השלטון ולרמוז כאילו הפוליטיקאים אינם מוסמכים לבקר את הפרקליטות והעומדים בראשה. הוא גם מתח ביקורת חמורה על שר המשפטים, השר הממונה עליו, ועל דוח הנשיא זיילר והרשה לעצמו גם לפסול את רה"מ בהיותו "חשוד", מלתמוך בהקמת ועדת חקירה, זאת על אף שראש הממשלה תמך בוועדה שכזו כבר לפני שנה, עוד טרם התעוררה פרשת טלנסקי.

דיבורים רדיקליים אלו מעלים סימני שאלה באשר לשיקול דעתו של פרקליט המדינה, בכל הכבוד, ולתפיסה הנכונה את תפקידו, ומעלים חשש שמא הביקורת החריפה שהטיח איננה בגין "חיסול חשבונות" מאוחר על דברים חמורים ביותר שכתב עליו הנשיא זיילר בתיק יצחק מרדכי, בדעת המיעוט שלא התקבלה לא במחוזי ולא בעליון.

אולם התיאור הצבעוני של הלחצים הבלתי לגיטימיים שהפעילו לדור וסגנו דאז על המתלוננת הראשית בתיק מרדכי, נותר תלוי באוויר. כך גם בקשתו התמוהה, שלא לומר חסרת שחר, של פרקליט המדינה, שביהמ"ש יצווה על רה"מ שלהיות נוכח בזמן עדות טלנסקי, דרישה שמשמעותה מן הסתם נבצרות בפועל. בעקבות בקשה זו, הגיעה, מן הסתם, הצהרתו התקיפה של היועמ"ש שנושא הנבצרות אינו כלל בסמכותו. תחת הפרק "שיקול דעת", לא יהיה מיותר להזכיר את עמדתו של לדור בפרשת "בראון-חברון", ששיתקה אף היא את המדינה, ללא סיבה נראית לעין, שם סבר כפרקליט בכיר כי יש להעמיד לדין את כל המעורבים... (או לוותר ולסגור לכולם התיק).

העובדה, מסמרת השיער, העולה מדיוני הכנסת בעניין זה, הינה כי מזה כשנה וחצי קיים "מקור" אשר הדליף לרמון את עובדת קיום האזנות הסתר שהוסתרו ממנו לטענתו בזדון, המוכן להעיד תחת חיסיון של ועדת בדיקה בראשות שופט, וראשי הפרקליטות במדינת ישראל אינם מוכנים להעיד מקור זה ולבדוק את טענותיו.

אין מדינה אחת בעולם המערבי שניתן היה לטייח פרשה מעין זו, שבה האחראים על שלטון החוק היו מרשים לעצמם לנהל מסע פוליטי אגרסיבי תוך הפעלת לחצים על פוליטיקאים מקורבים שונים (ראה מפלגת העבודה וכן השרים לבני, דיכטר ושטרית), למניעת חקירתם עצמם וכל ביקורת ציבורית. יש לברך את שר המשפטים על אומץ הלב שגילה גם בפרשה זו נגד עמדת משרדו ולקוות כי אומץ לב זה ייתן השראה מתאימה לממשלה למלא את חובותיה.