חוּט אָדוֹם כָרַכְנוּ עַל קִבְרֵךְ
וּפִינוּ מִלֵּל שִׁבְעָה פְּסוּקִים
לְהַטְמִיעַ בּו אֶת קְדֻשָּׁתֵך.
אַתְּ הָאִשָּׁה שֶׁהִקְרִיבָה אֶת אַהֲבָתָה
וִתְּרָה עַל תְּשוּקָתָה
שָׂרְפָה אֶת קִנְאָתָה
נָתְנָה לַאֲחוֹתָה סִימָנִים
שֶׁיַעֲקֹב לֹא יְגַלֶּה אֶת הַמִּרְמָה...
נָשַכְתְּ אֶת הַכָּר
כְּשֶׁהַכְּאֵב הָיָה לְלֹא נְשֹא
אַךְ הִצְלַחְתְּ לְהַתְמִיר
קִנְאַת אַחֲיוֹת קָשָה מִשְׁאוֹל
בְּאַהֲבַת חִנָּם
הַתְמָרָה שֶׁהִכְנִיסָה אוֹתָך
לְפַנְתֵיאוֹן חַיֵּי הַנֶּצַח
שֶׁל הָאִמָהוֹת הָעִבְרִיוֹת.
לֹא הָיִיתְ כְּאִשְׁתּוֹ שֶׁל קֹרַח
הַמְּבוֹסֶסֶת בְּבִצַּת קִנְאָתָה הַמְּיֻסֶּרֶת
מְסִיתָה וּמְדִיחָה עֵדָה שְׁלֵמָה
לִפּוֹל אֶל תְּהוֹם הַנְּשִיָּה.
קֹרַח, לֵוִי,
הַשֵּׁבֶט הַמְּתַקֵּן אֶת פִגְמוֹ שֶֹל הָעוֹלָם,
כֵּיצַד לֹא נִטְהַרְתָּ מִטֻּמְּאַת הַקִּנְאָה
כֵּיצַד לֹא כָּלַלְתָּ שְׂמֹאל בְּיָמִין
בַּיִּחוּד הַקָּדוֹש?
מֵאוֹתוֹ יוֹם בּוֹ נִכְנַעְתָּ לַנָּחָש
שֶׂלָּחַש בְּאָזְנְךָ אֶת אֶרֶס הַקִּנְאָה
נִלְחָמִים גַּם אָנוּ יוֹם בְּיוֹמוֹ
בְּאוֹתוֹ נָחָש בְּדִיוּק
הַטּוֹבִים מְנַסִּים לְהִטָּהֵר
וְהָרָעִים מוֹצְאִים פְּגָמִים
מַשְׁמִיצִים
וּמְמִיטִים עַל כֻּלָנוּ
אֶת חֶרֶב הַחֻרְבָּן.
