|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
באתר האינטרנט הצבאי של איתור נעדרים יש שתי קטגוריות בלבד: חיילים נעדרים, וחללים שמקום קבורתם לא נודע ● אך יש מצבים בהם מישהו כן יודע היכן נמצאת הגופה, אלא שאותו מישהו מחזיק בה לצרכי משא-ומתן או מסיבה אחרת כלשהי ● נשאלת אפוא השאלה, אם נכון הדבר להכריז על אהוד גולדווסר ואלדד רגב כמי שמקום קבורתם לא נודע – זאת שעה שידוע היטב בידי מי הם מוחזקים
|
|
אודי גולדווסר ואלדד רגב. אם אכן חללים - הרי שיש מי שמקום קבורתם ידוע לו
|
|
|
|
|
הפתעה: מסתבר שבצה"ל המופלא שלנו - לא הכל מתחלק לשלושה חלקים.
שכן, מי שיזדמן לאתר האינטרנט הצבאי של איתור נעדרים (אית"ן), ימצא שהצבא כבר התייעל והוא מחלק את החיילים שלא חזרו - לשתי קטגוריות בלבד: חיילים נעדרים, וחללים שמקום קבורתם לא נודע.
אלא שהיעילות הפתאומית הזו של הצבא גורמת לכמה אבסורדים ויוצרת מצבים מגוחכים, כך למשל:
החייל גיא חבר, שנעלם לפני למעלה מעשר שנים ומאז לא התקבלה כל ידיעה על גורלו, מוגדר באתר כנעדר, וזו הגדרה נכונה בהחלט ומשקפת את המציאות לגביו. אבל גלעד שליט - ששלח ממקום שביו שני מכתבים וכן קלטת עם קולו, וגם ידוע בידי מי הוא מוחזק - מוגדר אף הוא כחייל נעדר ונמצא באותה קטגוריה עם גיא חבר.
וכן אלדד רגב ואהוד גולדווסר - שהחיזבאללה הכריז שהוא מחזיק בהם - מוגדרים אף הם כנעדרים ונמצאים בקטגוריה הנ"ל.
ובכן, מדוע אין בצה"ל קטגוריה נוספת, של שבויים או חטופים? לצה"ל הפתרונים.
ובאשר לקטגוריה של חללים שמקום קבורתם לא נודע, צה"ל מגדיר את הקטגוריה הזו כך: "חלל שמקום קבורתו לא נודע (מקל"ן) הינו לוחם צה"ל אשר קיימות לגביו עדויות מהימנות כי נהרג בקרב (איש צוות טנק שידוע כי עלה באש, איש צוות אויר שמטוסו התרסק לים וכד'), אולם לא ידוע מקום הטמנת גופתו".
נשאלת השאלה כיצד יש להגדיר את הסטטוס "לא ידוע מקום הטמנת גופתו".
ואם נצמצם את השאלה: מה פירוש הדבר "לא ידוע"? הרי בסטטוס הזה ניתן לסווג לפחות שני מצבים עיקריים: מצב אחד - למשל, טייס שמטוסו התרסק לים, ואיש אכן אינו יודע היכן נמצאת גופתו. ומנגד מצב אחר - טייס שמטוסו התרסק בשטח האויב, וזה קבר אותו היכן שקבר.
הרי ההבדל בין שני המצבים ברור: באשר לטייס שמטוסו התרסק לים, אכן אין איש יודע היכן נמצאת גופתו, ואילו הטייס שהתרסק בשטח האויב - יש מישהו שכן יודע היכן נמצאת הגופה, אלא שאותו מישהו מחזיק בה לצרכי משא-ומתן או מסיבה אחרת כלשהי.
ובמילים אחרות, ההבדל בין שני המצבים הוא, שלגבי הטייס שהתרסק לים המצב הוא שלא ידוע היכן גופתו וגם לא ניתן לדעת, ואילו לגבי הטייס שהתרסק אל שטח האויב אומנם לא ידוע היכן גופתו כל זמן שהוא בידי האויב, אבל ניתן בהחלט לדעת - אם וכאשר האויב יחזיר את החלל.
והרי גם בדוגמאות לעיל, שצה"ל עצמו מביא בהגדרת חלל שמקום קבורתו לא נודע (איש צוות טנק שידוע כי עלה באש, איש צוות אויר שמטוסו התרסק לים), הוא, הצבא, מתייחס למעשה רק למצב של חלל שמקום קבורתו לא נודע וגם לא ניתן לדעת היכן נמצאת גופתו.
נשאלת אפוא השאלה, אם נכון הדבר לכופף את המציאות ולהכריז על אהוד גולדווסר ואלדד רגב כמי שמקום קבורתם לא נודע - זאת שעה שידוע היטב בידי מי הם מוחזקים.
כי ההגדרה הנכונה לגבי חלל שמקום קבורתו לא נודע צריכה להיות, שלא רק שמקום קבורתו לא נודע, אלא שגם לא ידוע מי יודע על כך.
|
| תאריך:
|
27/06/2008
|
|
|
עודכן:
|
27/06/2008
|
|
עו"ד יוסי דר
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
fgrfg46
|
27/06/08 14:25
|
|
|
|
|
|
שאלה!
|
27/06/08 21:23
|
|
|
|
2
|
|
מומחה למומחים
|
28/06/08 00:35
|
|
|
|
|
|
פיתרון?
|
28/06/08 06:14
|
|
|
|
|
|
מומחה למומחים
|
28/06/08 11:12
|
|
|
|
פורום: חטיפת רגב וגולדווסר
|
כתוב הודעה
|
|
מערכת היחסים בין מדינת ישראל לבין כנופיות הטרור, דומה למערכת יחסים בין אישה מוכה לבין הגבר האלים שלה. מדינת ישראל היא הצד המוכה, המושפל, הנרמס, המרומה, המבקש והמתחנן, המוותר והסולח - ואילו כנופיות הטרור, המגלמות במערכת יחסים קלינית זו את תפקיד הגבר האלים - הן בעלות התפקיד של הבריון, העבריין, עם ההצדקות שצריך כל העת לספק לפעולותיו העברייניות, להבין אותו ולהרגיעו, לרצות אותו ולהעתיר עליו כל העת בקשות להימנעותו מהאלימות, בקשות שעולות למדינת ישראל מיליארדי דולרים במצטבר - מבלי שיהיו תוצאות, מבלי שייראו תוצאות באופק; כי מאוד קשה לו, לגבר האלים, להתעשת ולרסן את עצמו.
|
|
|
|
|
אדוני ראש הממשלה, שרים נכבדים,
|
|
|
|
|
לאחר שנתיים של סבל בלתי נתפס למשפחות השבויים ולשבויים עצמם, גילתה לפתע הנהגתנו נכונות לשחרר מחבלים עם דם על הידיים.
|
|
|
|
|
נאומו של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי בכנסת ישראל עורר נחת רוח שלא מן העולם הזה. איזו אהבה, איזה חום, איזו תמיכה התמוגג עם ישראל, כותרות העיתונים ממש נטפו דבש. נשיא צרפת התקבל בכנסת בחום ובאהדה ובטקס רב רושם כמיטב יכולות ההפקה המרשימות של יו"ר הכנסת דליה איציק. אחר כך נכנס אל אולם המליאה, שבו התייחס לסוגית הגרעין האירני והבהיר שדבר זה לא בא-בחשבון מבחינתה של צרפת. אחר כך הבהיר בדרמטיות שאלה הקוראים להשמדתה של ישראל ימצאו לצדם את צרפת, שתמיד תחסום את דרכם. "העם הצרפתי תמיד עמד לצד מדינת ישראל", הכריז.
|
|
|
|
|
שני סיוטים יש לו לראש ממשלה בישראל: נשיפתם של חוקרי משטרה בעורפו, ו... עסקה שבה ישראל נדרשת לשחרר טרוריסטים תמורת חטוף ישראלי. על הסיוט הראשון אין צורך להכביר מילים, שהרי מן המפורסמות היא ש(רבים מ-)מנהיגינו אוחזים בכיסאם משל היה קרש הצלה בים גועש, וחקירה עלולה לנתק אותם מהקרש.
|
|
|
|
|
