ניתוח הנתונים כלל חמישה מחקרים ארוכי-טווח שבוצעו בין השנים 2006-1990. הוא כלל למעלה מ-2,600 איש שאובחנו עם סוכרת. מחצית ממשתפי המחקר היו גברים. כולם היו מעל גיל 40, וכשני-שלישים מהם היו לבנים. המשקל נמדד בעזרת אינדקס מסת הגוף, אמצעי מדידה של שומן הגוף על בסיס גובה ומשקל. BMI של 18.5 עד 24.99 נחשב משקל נורמלי, בעוד ש-BMI מעל 25 נחשב עודף משקל או השמנה.
על בסיס המחקר, בין 9% ל-21% מהמשתתפים היו במשקל נורמלי כשאובחנו עם סוכרת. בסך-הכל, 12% ממשתתפי המחקר היו במשקל נורמלי בזמן האבחון.
קרוב ל-450 איש מתו במהלך תקופת המחקר - 178 ממחלה קרדיווסקולרית (של הלב וכלי הדם) - ו-253 מגורמים אחרים. 18 איש נוספים מתו מגורמים לא ידועים.
לאחר שהחוקרים לקחו בחשבון גורמים אחרים כמו היקף מותניים, עישון, גורמים דמוגרפים, לחץ דם ורמות כולסטרול, הם גילו כי אנשים שהיו במשקל נורמלי כשאובחנו עם סוכרת מסוג 2 היו בסיכון גבוה יותר מפי שניים למות ממחלת לב לעומת אנשים שסבלו מעודף משקל. משתתפים אלו היו גם בסיכון גבוה פי 2.32 למות מכל גורם שהוא בהשוואה לאנשים עם המשקל העודף.
למרות שהמחקר מצביע על קשר בין משקל לסיכון למוות בקרב חולי סוכרת מסוג 2, הוא אינו קובע קשר של גורם והשפעה בין השניים.
לא ברור מדוע אנשים במשקל נורמלי נמצאים בסיכון גבוה יותר למוות. ייתכן שהפרופיל הגנטי של אנשים רזים יותר המפתחים סוכרת מסוג 2 שונה, או שאולי הרופאים אינם מטפלים בסוכרת מסוג 2 המתפתחת אצל אנשים רזים בצורה אגרסיבית כפי שהם עושים באנשים שמנים יותר. אפשרות נוספת היא שהטיפולים הזמינים אינם יעילים לאנשים במשקל נורמלי כפי שהם לאנשים עם משקל עודף.
סוכרת מסוג 2 פוגעת בכל מי שמפתח את המחלה, אך המחקר מראה כי היא עלולה להיות חמורה יותר אצל אנשים שאינם סובלים מהשמנה, אולי בגלל מרכיבים גנטיים שונים. ייתכן גם ש-BMI אינו מדד אמין לסיכון לתמותה אצל אנשים עם BMI נמוך כפי שהוא אצל אלו עם BMI גבוה.
השורה התחתונה היא שסוכרת מסוג 2 בהיעדר השמנה אינה מצביעה על סיכון נמוך לסיבוכים. נכון לעכשיו, 5%-15% מחולי הסוכרת הם במשקל נורמלי והיחס ממשיך לעלות. לכן, רופאים צריכים לקחת ברצינות קבוצת אוכלוסיה זו ולטפל בהם בצורה אגרסיבית.
החוקרים ממליצים על פעילות גופנית כדרך טובה להוריד את רמות הסוכר בדם.
