האגודה לזכויות האזרח בישראל פנתה השבוע במכתב לראש הממשלה, אריאל שרון, ולשר התמ"ת אהוד אולמרט, המכהן גם כיו"ר מועצת מקרקעי ישראל, בבקשה לבטל את ההחלטה, המעניקה הנחה של 90% לחיילים משוחררים בדמי החכירה לקרקע לבנייה בנגב או בגליל.
מדובר בהחלטה, שהתקבלה במועצת מקרקעי ישראל ביום 21.1.03, ואשר מעניקה הטבה מופלגת כזו לכל מי ששירת שירות חובה בצה"ל או בשירות לאומי במשך 12 חודשים לפחות, ואשר לא חלפו למעלה מ-5 שנים ממועד שחרורו. כמעט כל היישובים הכלולים ברשימה המצורפת להחלטה, ואשר בהם ניתן לממש את ההנחה, הינם יישובים יהודיים בנגב ובגליל, אשר מספר יחידות הדיור בהם קטן מ-500.
כותב המכתב, עו"ד עאוני בנא, טוען כי מדובר בהחלטה הלוקה באפליה פסולה על בסיס לאום, ונגועה בפגמים חמורים של שיקולים זרים וחוסר סבירות, תוך פגיעה קשה בעקרונות של צדק חלוקתי. במכתב נאמר, כי משמעותה המעשית של ההחלטה, היא הפליה קשה לרעה של ערבים, שאינם משרתים בצבא או בשירות לאומי, בהקצאה של משאבי קרקע.
"מכלול הנסיבות", כותב עו"ד בנא, "לרבות היקפה המפליג וחסר התקדים של 'ההנחה', מצביע בבירור על-כך, שמאחורי ההחלטה עומדים שיקולים זרים של העדפת יהודים על-פני ערבים בהקצאת משאבים ציבוריים יקרי ערך". עו"ד בנא מציין עוד, כי אין שום הצדקה עניינית להבחנה, שעושה ההחלטה, בין חיילים משוחררים לבין אחרים, שלא שירתו בצבא, לעניין ההטבות בדיור. זאת כיוון, שאין כל קשר מהותי בין השירות הצבאי ובין ההטבה. מכל מקום, נאמר במכתב, ההטבה הניתנת לחייל המשוחרר חורגת מעבר לכל פרופורציה, בכך שהיא נותנת קרקע כמעט בחינם למי, ששירתו בצבא אפילו במשך שנה אחת בלבד.
עוד מציין עו"ד בנא, כי על היעדר הקשר בין ההטבה לבין השירות ועל מטרותיה האמיתיות של ההחלטה ניתן ללמוד מהעובדה, כי ההמלצה על קבלת ההחלטה, לא ניתנה על-ידי גוף המופקד על הטיפול בחיילים משוחררים, אלא על-ידי "ועדת השרים לפיתוח הנגב והגליל", שעוסקת ב"סוגיות הנוגעות לנגב ולגליל ולפיתוחם". אין מנוס, נאמר במכתב, מהמסקנה כי ההחלטה נועדה לשרת מדיניות של "ייהוד" הנגב והגליל ושינוי המאזן הדמוגרפי באזורים אלה.
עו"ד בנא מדגיש במכתבו, כי בעוד מועצת מקרקעי ישראל מקצה משאבי קרקע יקרי-ערך כמעט בחינם ליהודים (במעטה של 'הטבה' לחיילים משוחררים), ממשיכים האזרחים הערבים לסבול מאפליה ומקיפוח בתחומי הקרקע והדיור, אפליה שוועדת אור, שהגישה לאחרונה את המלצותיה, שמה עליה דגש רב. אפליית המיעוט הערבי בישראל באה לידי ביטוי, בין היתר, במדיניות הפקעת קרקעות מבעלות ערבית והעברתן, למעשה, לשימוש הקולקטיב היהודי בלבד, צמצום שטחי השיפוט של היישובים הערבים והתעלמות מצרכיהם התכנוניים של האזרחים הערבים.
הפליה זו, אומרים באגודה, יצרה מצוקת דיור חמורה בקרב הציבור הערבי, אשר הולכת ומחריפה בשל העדר תוכניות ממשלתיות, שיש בהן כדי לתת מענה, ולו מינימלי, לצרכי הדיור של המיעוט הערבי.
לשם המחשת המחסור בעתודות הקרקע לציבור הערבי, מציין עו"ד בנא כי שטח השיפוט של כלל הרשויות המקומיות הערביות, אינו מגיע לכדי 2.5% משטחה של המדינה, וכי למרות קצב הצמיחה המהיר של האוכלוסיה הערבית, שמאז 1948 גדלה פי 7, הרי שמאז קום המדינה הצטמצמו עתודות הקרקע של אוכלוסיה זו בכמחצית.
בנוסף, מאז קום המדינה לא הוקם אף יישוב ערבי חדש (למעט יישובים בנגב, שנועדו לרכז לתוכם את הבדואים, וכך לפנות שטחים), זאת לעומת מאות יישובים יהודים חדשים, שהוקמו מאז. מעבר לכך, בו בזמן שמדינת ישראל מקימה יישובים יהודים חדשים ופועלת לחיזוק מעמדם של יישובים יהודים קטנים, ממשיכה המדינה בסירובה להכיר ביישובים בדואים בנגב ובגליל, שמרביתם היו קיימים לפני 1948, תוך התעלמות מזכויותיהם של תושבי יישובים אלה בקרקע.
מכל הדברים הללו עולה, כי החלטתה של מועצת מקרקעי ישראל אינה מגשימה את ערך העל של צדק חלוקתי, היינו - חלוקה הוגנת וצודקת של משאבי קרקע, ערך שבג"צ שם עליו דגש בפסיקותיו.
לנוכח זאת, כותב עו"ד בנא, ולנוכח הקיפוח רב השנים של המיעוט הערבי, מצופה מממשלת ישראל, שתנקוט מדיניות של צדק חלוקתי מתקן דווקא, אשר תביא לסגירת הפערים התהומיים בין הערבים והיהודים בתחומים אלה. ההחלטה הנידונה כאן אינה כזו, אלא ביטוי למדיניות הפוכה בתכלית.
לאור זאת, מתבקשים ראש הממשלה והשר אולמרט לפעול לביטולה לאלתר של ההחלטה. לאור חשיבותו של העניין ודחיפותו, מבקשת האגודה לזכויות האזרח את תגובתם של ראש הממשלה והשר בתוך 14 ימים, על מנת שתוכל לכלכל את המשך צעדיה המשפטיים בעניין, ובכך היא רומזת, כמובן, כי תעתור לבג"צ באם לא תבוא על סיפוקה.
