שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שלמה פרידלנדר, מותח ביקורת על נטייתם של חברות הדלק ומפעילי התחנות להגיע להסדרים סודיים, המנציחים את הליקויים הקיימים בהסכמים הסטנדרטיים להחכרת התחנות ולהפעלתן. לדעתו, קיים אינטרס ציבורי בביקורת שיפוטית על הסכמים אלו, כדי שלא להנציח הסדרים כובלים הפוגעים בתקנת הציבור.
ההסכמים הקיימים, אומר פרידלנדר, לוקים בהסדר כובל ובתניות מקפחות בחוזה אחיד - במיוחד בנוגע לכך שהמפעילים חייבים לרכוש את הדלק מאותה חברה במשך 98 שנה ובכך שרק החברה היא הקובעת את מחירו. לדבריו, אין להשלים עם הצנעתם של הסדרים אלו בהסכמי פשרה נקודתיים בין החברות למפעילים, אשר יישמרו בסוד. מצב כזה נוגד את תקנת הציבור באמצעות "שיטת מצליח": ההסדרים הכובלים והחוזים המקפחים ימשיכו להעשיר את החברות תוך פגיעה בציבור, ומי שיתבע - יסתדרו איתו בהסכם פשרה סודי.
פרידלנדר מביע את החשש לפיו מעדיפים החברות והמפעילים להגיע לפשרות חסויות על פני פסקי דין גלויים ותקדימיים, פשרות המחפות על הליקויים שבהסכמים הקיימים במקום לתקן אותם. הוא מצביע על כך, שאף אחד מן ההליכים הרבים שהתנהלו בבתי המשפט המחוזיים בין החברות למפעילים לא הגיע להכרעתו של בית המשפט העליון, כראיה לכך שבסופו של יום מעוניינים כל המעורבים להנציח את המצב הקיים.
לדברי פרידלנדר, החברות מנהלות מו"מ עם המפעילים וקובעות מחירים שונים לתחנות שונות. בכך, קביעת המחירים רוויה בשיקול דעת פרטני של מנהלי החברות והיא למעשה עניין ל"פוליטיקה" מתמדת בינם לבין המפעילים. החברות שולטות על היבטים רבים של התחנות, מוסיף פרידלנדר: בינוי, גינון, ציוד ועוד - והן משתמשות בכוח זה על-פי רצונן הבלעדי. העובדה שהחברות יוצרות תחרות בלתי הוגנת בין תחנות (במקרה הנדון - בין התחנה הנתבעת לבין תחנות בבעלות חברות-בנות של חברת הדלק) וניגוד העניינים בו הן מצויות, הוא אומר, די בהם כדי להביא לביטול ההסכמים הקיימים.
פרידלנדר אומר זאת בהחלטתו לאשר, תוך הכנסת שינויים, הסכם פשרה בין חברת דור-אלון לבין יצחק דהן, המפעיל את תחנת דלק "להבים" שבבעלותה. הסכם הפשרה הוגש לאישורו של פרידלנדר לאחר שכתב את פסק דינו בתביעתה של דור-אלון לאכוף על דהן את ההסכם המקורי ביניהם, ובמיוחד את חיובו למכור בתחנה אך ורק מוצרים של דור-אלון. פרידלנדר אומר, כי מאחר שההסכם בין דור-אלון לבין דהן דומה לאלו הנהוגים בענף כולו, הוא מוצא לנכון להעלות את הסוגיות העקרוניות הנובעות ממנו.
ההסכם בין דור-אלון לדהן, קובע פרידלנדר, הסיר את הליקוי שהיה טמון בכך שהחברה קבעה בלעדית את מחירי הדלק בתחנה, אך נותר בו הליקוי בדמות יצירת בלעדיות למשך שנים רבות מדי. הוא מזכיר, כי בית המשפט כבר קבע שתקופת הבלעדיות הסבירה לתחנות קיימות היא שלוש שנים בלבד (ושש שנים לתחנות חדשות), ואילו דור-אלון נהנית מבלעדיות בתחנת "להבים" מזה 15 שנה. לכן קבע פרידלנדר, כי הבלעדיות תימשך רק עוד שלוש שנים.
