הנסיכה הלבנה - תקוות האליטות

איני יודע אם השרה ציפי לבני תזכה בבחירות המוקדמות במפלגתה[קדימה למי ששכח] אבל לאחר נאומה בכנס המכון הישראלי לדמוקרטיה [גוף אליטיסטי מובהק, המחובר לעילית ההון בישראל ולעילית הפוליטית והמשפטית - הגוף המארגן את כינוס קיסריה הידוע] סברתי שהיא ללא ספק הכתירה עצמה כמועמדת רצינית לזכות בתואר אביר איכות השלטון מטעם ה"תנועה לאיכות השלטון בישראל".

השרה לבני לא עשתה, למיטב ידיעתי, דבר ממשי בממשלה מלבד התקדמות מהירה מתפקיד לתפקיד, מבלי להטביע בו חותם משמעותי. על-פי המסופר, היא פעלה באופן בולט הרבה יותר בתפקידה כמנכ"לית רשות החברות הממשלתיות, שם עסקה באופן נמרץ במכירת חברות ציבוריות לאילי ההון. פרט זה ברזומה שלה ללא ספק קוסם לקבוצת התייחסות מוגדרת. הרקע המשפחתי, כושר הניסוח, נימוסים משובחים והעובדה שאינה חשודה, נכון להיום, בעבירה על החוק, די בהם, בזמנים טרופים אלו, כדי להפוך אותה בעיני רבים לדמות ראויה להנהגה הלאומית.

בבדיקה נוספת נוכחתי לדעת כי כבר בשנת 2004 זכתה השרה בתואר אביר איכות השלטון על תרומתה לקליטת העלייה ולאיכות השלטון, זאת לאחר כשנה בלבד בתפקיד שרת הקליטה. איני יודע אם יכול אדם להיות מוכתר לאביר פעמיים. ייתכן שיוגדרו תוארי אצולה נוספים, כך שמי שזוכה בתואר פעם נוספת יוכתר כרוזן איכות השלטון ובפעם השלישית לדוכס. צר לי אם לא דייקתי בדרגות האצולה השונות, אבל אין לי את הרקע המתאים לעסוק בנושא זה. יתכן שהשרה תסתפק באות הדמוקרטיה המוענק על-ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה ולא תשאף ל"תואר אצולה" נוסף.

בחרתי לצטט ולבחון את דבריה של השרה הנכבדה בכינוס ציבורי, שארגן המכון הישראלי לדמוקרטיה בבית הנשיא - הציטוט נלקח מהכתבה בעיתון הארץ:

"מנהיגות חזקה זו מנהיגות שבה לנבחרים יש חוסן להתמודד לא רק עם הדרמות אלא גם עם הפיתויים והדרישות היום-יומיות שקיימים במגרש הפוליטי".

"שחיתות היא סוג של חולשה, וצריך חוסן להתמודד עם החולשה הזו. להגיד לא כשהפיתויים עולים מחדרי חדרים ולהגיד לא לנורמות שהחברה מחליטה שהן לא יכולות להיות חלק ממנה".

לבני הוסיפה כי לא כולם "כאלה". "האמירה הזו ש"כולם כאלה" אינה מקובלת עלי ואינה נכונה. לא כל הנבחרים נמצאים בחבילה אחת".

הבה נבחן דבריה של לבני- למרות שמדובר בכינוס "כאילו ממלכתי" נוכל להרשות לעצמנו חשד כלשהו שהשרה התכוונה לנושאים קונקרטיים וגם מועמדותה לראשות מפלגת השלטון [כיום] בוודאי לא נשכחה ממנה, אפילו במעמד נכבד זה. לאור זאת נניח כי כאשר מדברת השרה על תכונות המנהיגות הראויה, היא בוודאי מתכוונת בראש ובראשונה לעצמה ולאו דווקא לשאול מופז.

א. בפסקה הראשונה טוענת למעשה ציפי לבני שהיא עצמה מנהיגה חזקה הואיל ויש לה "החוסן להתמודד" עם הפיתויים והדרישות שאורבים בחיים הפוליטיים ומן הסתם כוונתה לפיתויי השוחד והדרישות לטובות הנאה פסולות - זאת למרות שטרם הוכיחה יכולת להתמודד עם "הדרמות" [האם התכוונה למלחמת לבנון השנייה בה תפקודה היה בעייתי ביותר? ראה עדותה בפני ועדת וינוגרד].

ב. בפסקה השנייה מלמדת אותנו השרה כי המושחתים חלשים והיא יותר מרומזת על יכולתה האישית להגיד לא לפיתויים העולים בחדרי חדרים. האם תואיל השרה לפרט מעט יותר? מהם הפיתויים שהוצעו לה בחדרי חדרים ולהם סירבה? - אנא - רק דוגמא פיקנטית אחת כדי לסבר את האוזן.

ג. הפסקה השלישית מעט סתומה - האם מגלה השרה נדיבות לב מפתיעה ורומזת שגם בין עמיתיה לא כולם מושחתים? כשבוחנים את הדברים מקרוב אנו למדים כי בעצם מדובר בהתנסחות זהירה. היא לא אומרת במפורש שיש אחרים מלבדה שאינם "כאלה" מושחתים. סביר יותר להבין כי טענתה היא שלמרות שכולם "כאלה" יש אחת יוצאת מהכלל-נחשו מי? אם לא כן בוודאי הייתה השרה מפרגנת למי מעמיתיה ואומרת שישנם גם נבחרי ציבור שאינם מושחתים.

מסוגננת אך נבובה

פוליטיקאי המציב עצמו לבחירה, כאשר כל מה שיש לו להציע הוא יושרו האישי, אינו ראוי להתייחסות של כבוד וציפי לבני היא אכן דמות מסוגננת אבל נבובה. מטרת רשימה זו אינה להצליף בשרה לבני, על אף שאני סבור שהיא לא הרימה כלל את נטל ההוכחה להראות שהיא ראויה לתפקיד ראש הממשלה. למיטב שיפוטי גם בתפקידה הנוכחי כשרת חוץ נכשלה, אם כי לשר חוץ יש מעט מאד מה לומר במדינת ישראל .

בסופו של יום חייבים להציג לציפי לבני שאלה - האם יש בישראל מנהיג ישר שיש לו, בנוסף ל"תכונה" זו, אי אלו תכונות נוספות הנדרשות להנהגה, כמו הישגים של ממש להתגדר בהם וכן יכולת להתמודד עם "הדרמות" כגון מלחמה, מו"מ מדיני, כלכלה וכיו"ב -אתגרים שאת טרם הוכחת שאת מסוגלת להתמודד עמם ברצינות.

אם אכן אין לנו ולו אדם אחד שמתברך בכל התכונות הנדרשות, או אז נידרש להכריע האם תעודות יושר מאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, התנועה לאיכות השלטון וברכת הדרך מעיתון הארץ, הן התכונות הנדרשות להנהגת מדינת ישראל. לפני שישיב הקורא הנואש בחיוב על שאלה זו, כדאי שינסה לבחון מי היא באמת השרה לבני, מהם הכוחות המריצים אותה להנהגה ומה משמעות בחירתה למדינת ישראל.

תעלומה

במובנים רבים עלייתה הפוליטית של השרה לבני היא תעלומה. סביר להניח כי בתקופת כהונתה כמנכ"ל רשות החברות הממשלתיות ובעת שעסקה באופן נמרץ בהפרטות היא יצרה לעצמה קשרים מועילים עם עילית ההון בישראל. קשריה עם גופים אליטיסטים, כגון המכון הישראלי לדמוקרטיה, והתנועה לאיכות השלטון, מלמדים הרבה על קבוצת ההתייחסות שלה. בהיעדר מידע ממשי יותר, מן הראוי להקדיש חקירה מיוחדת ומעמיקה לשרה לבני, עוזריה, קבוצות תומכיה, דרכי מימון ואנשי הכספים המטפלים בענייניה. לא פחות יש לברר מהם האינטרסים בהם התחייבה השרה לתמוך.

מזה שנים רבות אנו עדים לתהליך שבו השלטון הדמוקרטי הנבחר מבוזה ומאבד ממעמדו ובמידה רבה הדבר נובע גם מכללי משחק כמעט בלתי אפשריים הנכפים על המערכת הפוליטית. המערכת המפלגתית המסורתית נעלמה ועל-מנת לקיים פעילות פוליטית מינימלית, הדורשת התמודדות בבחירות מוקדמות, קשר אישי עם הבוחרים וקשרים עם פעילים פוליטיים, נדרש איש הציבור בראש ובראשונה לכסף ולמתן טובות הנאה.

הכללים הקבועים בדין הניעו את הפוליטיקאים לחפש כל דרך לעקוף את מגבלות החוק. מי שנהנו מייעוץ משפטי טוב יצאו בנזיפה - כמו נשיא המדינה שגייס 300,000 דולר בתקופת דמדומים שספק אם החוק חל עליה. מי שלא קיבלו ייעוץ הולם עומדים לחקירה. כך או כך הפוליטיקאים הפכו לבני ערובה של הוראות המימון ושל מערכת אילוצים פיננסיים כמעט בלתי אפשריים. הבו לי פוליטיקאי "ישר" ואראה לכם מי שהמימון לפעולותיו ניתן לו בדרך עוקפת.

חשיפה חינם

כאשר ניתחתי את דברי השרה לבני בכינוס המכון הישראלי לדמוקרטיה התעלמתי תחילה מהעובדה החשובה ביותר. הנה מתקיים לו כינוס כזה, בחודש יולי החם, בו בדרך כלל לא קורה דבר. כינוס זה מנקז אליו קהל גדול ותשומת לב תקשורתית עצומה ודווקא בכינוס מכובד כזה מקבלת השרה לבני במה שלא קיבל אף מתמודד אחר בבחירות המקדימות בקדימה. כל מתמודד אחר צריך להשקיע הון עתק, המושג מתרומות, על-מנת לקבל חשיפה כזו ומן הסתם יעמדו לרשות השרה לבני במות מרשימות נוספות חינם אין כסף.

אמור מעתה - פוליטיקאי ישר הוא מי שיש לו רשת תומכים המסוגלים להפיק עבורו, באופן עצמאי ובלתי תלוי, אירועים פוליטיים, או להעמיד לרשותו במות פוליטיות. השרה לבני מקבלת ללא ספק אמצעים כאלו. כך גם בנימין נתניהו אשר למען התמיכה בו נוסד עיתון "עצמאי" "ישראל היום" ומן הסתם ישנם עוד כמה ברי מזל שלא יצטרכו לכתת רגליים מאספת סניף אחת לשנייה, מחתונה לבר מצווה ומחוג בית באשקלון לחוג דומה בחצור הגלילית.

פוליטיקאי בר מזל הוא מי שיכול להרשות לעצמו שלא לעבור על החוק ותמיד יש לבדוק בקפדנות מהם כל המקורות העומדים לרשותו, מי העניק לו אותם ומה הוא חייב למעניקים. לצערי, הציבור יגלה את העובדה הנושנה שמי שיש לו קשרים בחוגים המתאימים אינו נזקק למעשי שחיתות מהסוג המקובל. מי שארוג לרשתות החברתיות והכלכליות המובילות אינו צריך להיות מסובך עם החוק.

אני מודע לעובדה שיש במה שנכתב ברשימה זו כדי לייאש חלק מהקוראים. קורא סביר ישאל האם באמת עלינו לבחור בין פוליטיקאים מושחתים המקבלים מימון ממקורות מפוקפקים, לבין פוליטיקאים שהנם ישרים מפני שהם נתמכים על-ידי האליטות העשירות ובעלות ההשפעה החוסכות מהם את הצורך להיות מושחתים? אין בפי בשורות! כל שיטה פוליטית מביאה לשחיתות. השחיתות היא מס נוסף שמשלמת החברה ובסופו של יום יש לבחון את שיעור המס ומידת הפגיעה בחברה.

באופן אישי אני מעדיף שאת הפוליטיקאים שלנו ישרתו מאכרים מפוקפקים מסוגו של מוריס טלנסקי שנזקם אינו רב, מאשר שהם ייזקקו, כמו השרה לבני, לתמיכה חוקית למהדרין שיכול ההון להעמיד לרשות הפוליטיקאי, שיגמול לו בהרבה מאוד הטבות חוקיות שערכם עולה אלפי מונים על פרוטותיו של מר טלנסקי.

בקשה אחרונה ברצוני לבקש את מכון הישראלי לדמוקרטיה. המכון מהווה עמותה הנהנית, למיטב ידיעתי, מכספי ציבור והוא פעיל מאוד כטענתו "בתפר שבין האקדמיה לפוליטיקה". מינוח זה הוא בעייתי בפני עצמו, שכן המכון חצה מזמן את קו התפר והוא משחק באופן גלוי במגרש הפוליטי. אני מניח שכמו בכל גוף דומה פועלים בו נושאי משרה בשכר מופרז. חרב הקיצוצים המאיימת, על-פי הצעת החוק החדשה, על שכר מנהלי עמותות ציבוריות, מונפת כיום גם מעל ראשם. מנהלי מכון יקרים - אנא אל תנצלו את קשריכם עם הצד הפוליטי של קו התפר על-מנת לסכל הצעת חוק חיונית זו.