13 שנה חלפו מאז הטבח הגדול ביותר באירופה מאז מלחמת העולם. הסרבים אשר ניסו לעצור את ההשתלטות המוסלמית על חלקי ארצם חצו את גבול האנושיות, ולא הסתפקו בגירוש אלא עברו לרצח המוני של כל הזכרים של העיר סרברניצה, מפקד המיליציה הרצחנית נתפש ויועמד למשפט העמים.
עד כאן אין חדש, מעשי טבח הם מעשה של יום-יום בכל העולם, מרחובות ירושלים שם נרצחים אזרחים על-ידי ג'יהאדים על דחפורים, ועד לרחובות איסטנבול, קונסטנטינופל לשעבר, שם רוצחים מוסלמים כורדים את המוסלמים הטורקים.
יחודו של טבח סרברניצה שהוא נעשה בחסות האו"מ, פשוטו כמשמעו. במקום היה גדוד הולנדי, גברים גדולים חסונים ופחדנים. היה ידוע לכל שסרברניצה, כעיר מוסלמית בלב סרביה הנוצרית, שעברה כולל שיתוף פעולה נלהב עם הנאצים ורצח מאות אלפי סרבים ויהודים, מועמדת להשמדה. הגדוד ההולנדי קיבל, לדברי מפקדו, שתי הוראות סותרות. האחת, למנוע את כניסת המיליציה הסרבית בכל מחיר. שתיים, למנוע הרוגים הולנדים בכל מחיר. הגדוד העדיף את ההנחיה השנייה על הראשונה, ולמעשה סייע לרצח שמונת אלפים גברים. הנשים והטף גורשו מן העיר לפני כן, על משאיות שחלקן של האו"מ. איש מבין ההולנדים לא נתבע על חלקו ברצח, בשל חסינות האו"מ מפני תביעות.
מזה שנים שכל אחד מאבירי השלום הישראלים, מן הנשיא פרס ומטה, קורא לפרישת כוחות בינלאומיים כמענה למצב המלחמה בין היהודים למוסלמים. יוניפיל, כוח האו"מ בלבנון, כוח רב-לאומי בסיני, אונדו"ף על גבול הגולן. תצפיתנים אירופים בחברון, ותצפיתנים נוספים במעבר רפיח. החלטה 1701 ששרת החוץ לבני משתבחת בה איננה אלא "חיזוק" של יוניפיל שאמור למנוע את נוכחות חיזבאללה על גבול לבנון. בכל עת שחמאס מעלה את רף המתקפה על ישראל מיד קופצים כל אותם אבירי שלום ומציעים פרישת כוח רב-לאומי בעזה. אבירי ביטחון אחרים (ליברמן ושות.) מציעים הצטרפות לנאט"ו כגורם מרתיע מפני הטבח שהמוסלמים מאיימים לעשות בנו חדשות לבקרים.
יש אופי משותף לכל אותם כוחות בינלאומיים ורב לאומיים: תפקידם לשוב הביתה ללא נפגעים. לכן הם נמנעים מכל עימות עם הגורם התקפן, מיליציה שיעית, סונית או אחרת. בשעת מבחן הכוחות הזרים נוטשים, בפקודה. לכוח ההולנדי בסרברניצה היה את כל הגיבוי של נאט"ו, כולל כוח אווירי. היה לו את כל הזמן שבעולם (זמן הפינוי של הנשים והילדים) כדי לקרוא לתגבורת, להיערך לקרב, ואף לעצור את מפקד המיליציה לאדיץ'. הוא לא עשה זאת מחשש לעורו. זה הנורמה, לא היוצא מן הכלל.
כל המלחמות באזורנו פרצו למרות קיומו של כוח רב-לאומי בשטח, והכוח הרב-לאומי בסיני לא מצליח לעצור ולו הברחה אחת מסיני לרצועה.
על כן הסתמכות על כוחות זרים להגנה על גבולות ישראל היא גלותית, מעודדת אנטישמיות, ויש בה מן הסכלות הגלומה בלחזור על שגיאות העבר שוב ושוב. ממשלה ציונית פרגמטית המחוברת למציאות לעולם לא תאפשר לכוח בינלאומי לעשות את עבודתו של צה"ל. למדינת ישראל יש מנדט להגן על עצמה ללא צורך בכוחות זרים. להפך, כוחות זרים רק מפריעים ומגוננים על התקפן. גורלה של סרברניצה הוא טיעון רב עוצמה להתנגדות להצבת כוחות בינלאומיים בכל עימות עתידי מול הפולש הערבי. גורלה של סרברניצה יהיה גורלנו אם נמשיך לסמוך על זרים, והדבר אמור גם באיום האירני על כל זרועותיו.
