כיצד אתה מתייחס לאיום האירני להשמיד את מדינת ישראל?
"אני האחרון השש אלי קרב, אבל הבא להורגך - השכם להורגו. מהתבוננות עמוקה, אפשר לראות חוסר נחת בולט מההנהגה האירנית הנוכחית, שהיא פסולה ומושחתת, ותיפול לדעתי במהפכה פנימית. מזל שאני לא ג'ורג' בוש או אהוד אולמרט, שצריך לבחון את השאלות האלו גם במישור הצבאי. ברמה הבינלאומית, דיקטטורות קרסו. המציאות מראה שהדמוקרטיות מנצחות".

זה לא מדויק לגבי לא מעט של מדינות, בעיקר סביבנו.
"שלא במישור הפוליטי, שיטת המשטר הדיקטטורית תיפול לא כתוצאה ממלחמה, אלא בגלל טבע האדם והרצון לקדמה אנושית, שהוא רצון אוניברסלי. אני מאמין בהתפתחות ההיסטורית ובכך שדתות מתאימות את עצמן לצורכי התושבים המשתנים, לאורך כל ההיסטוריה".

ואיך אתה מגדיר את חייך בישראל?
"אני רואה עצמי כאזרח העולם, אבל הבנתי שהייעוד שלי זה לחיות בישראל, כיהודי, זה הפרס שלי, ולעשות נפשות לרעיון הדמוקרטיזציה והפיוס. כתבתי יותר ממאה ספרים, רובם בערבית, וכן מחקרים רבים על אירן וישראל ושיטות המשפט שלהן ואמשיך כך בעתיד, מכאן".

בשנת 1989 עזב ד"ר דנה את טהרן ונסע לאוסטרליה. מאז לא שב אל ארצו. באוסטרליה עשה דוקטורט במשפט מסחרי פרטי, ונתן סיוע לפליטים אירניים. בה בעת החל בתרגום לאנגלית של הספר "פסוקי השטן" מאת סלמאן רושדי, שנגדו הוציאה אירן החומייניסטית פסק דין מוות. בעקבות זאת הוכרז דנה על-ידי ממשלת אוסטרליה כסיכון ביטחוני.

בנובמבר 1994 ביקר בישראל מטעם מילגת הוברט, למחקר משווה של שמונה שבועות באוניברסיטה העברית. "חיפשתי מדינה להשוואה בינה ובין אירן, ובחרתי בישראל. לאחר ההשתלמות רציתי לחזור לביתי באוסטרליה אבל נדחיתי בהיותי 'סיכון ביטחוני' עבור האוסטרלים. השבתי שאני פליט אירני, ולא עשיתי דבר בניגוד לחוק, אבל מאז ועד היום אני בישראל". בישראל בחר להתגייר והפך לאזרח ישראלי.

לא מתבלבלת עליך לפעמים הזהות הדתית והלאומית שלך?
הוא צוחק. "המורכבות הדתית שלי זה כבר נושא לכתבה אחרת. כיום חיים בתפוצות העולם כ–7 מיליון ילידי אירן, מהם 300 אלף בישראל. המשימה שלי, כמי שעבר כמה דתות, עבר בין ארבע מדינות ומכיר צורות משפט שונות - השיעית, הצרפתית, האוסטרלית והישראלית - כמו גם צורות משפט אחרות, היא להציע את כוחי לצמצום כוח הטרור בעולם ולחזק את כוח החמלה, הרצון הטוב והבחירה החופשית. אין למערב מונופול על אלו, אבל האזרחים חוו אותם אחרי מהפכות בצרפת, בבריטניה ובארצות הברית. העם באירן עוד לא עבר את זה, ואני אופטימי שהמנהיגות הטרוריסטית הנוכחית תוביל את העם האירני לבסוף לבצע הפיכה ולהפילם מהשלטון".

נותרת אופטימי.
"למדתי רבות על ההיסטוריה של אירן, על המתמטיקה שלה, התרבות, הדת, האמנות, הפילוסופיה והמשפט. אני מנסה, כעורך דין אירני, שלא לסתור את התרבות והאידיאולוגיה של מולדתי אירן, אבל לנהל דיאלוג עם בני עמי, כמו גם עם בני עמים אחרים, לפי העיקרון 'אהוב את בני עמך כאילו הם אתה'. יש לי סימפטיה עצומה וגעגועים לאירן, אבל אני לא מעז לשלוח לאף אחד מחברי או מבני משפחתי הרבים שעוד גרים בה אפילו דואר אלקטרוני, על אף שמבחינה טכנולוגית זה אפשרי. אני חושש שיעשו להם צרות אם יגלו על הקשר שלי איתם".

כגולה וכפליט מצא ד"ר דניאל דנה את מקומו בישראל. הוא גר בירושלים עם זוגתו מרינה, אדריכלית, ובביתו הצנוע דגל אירן גדול שבו שזור דגל ישראל. שני ילדיו חיים בצרפת.

לאחר שהוסמך לעריכת דין בארץ, פתח משרד בחולון עם שותפו עו"ד מייקל חנאי, יו"ר ועדת אירן בלשכת עורכי הדין. הוא רואה במשרד "משרד אינטרסים" בין אירן לישראל, וחולם שיהיה פעיל עוד יותר לאחר נפילת המשטר האירני הנוכחי. אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד, ובינתיים מתמחה המשרד בעסקים בין ישראלים לאירן וממשלתה, באמצעות גורמים אירופיים.

ישראלי יכול לעבוד כך עם אירן?
"בהחלט. תחומי העבודה מול אירן נחלקים לשלושה: הראשון - טיפול בנכסי יהודים שברחו מאירן ומימוש נכסיהם, אם הוא בכלל אפשרי; השני - ענייני ירושה, של איתור יורשים ישראלים לאזרחים שמתו באירן; והשלישי - ענייני משפחה, של התרת קשרי גירושים בין משפחות שנקרעו עם הבחירה בישראל. כיום, אגב, מונה אוכלוסיית יהודי אירן כ–25 אלף איש".

באשר למימוש נכסים, מסביר דנה, אין לדעת את שוויים של המבנים והדירות של עשירי טהרן שנותרו מאחור. בלתי אפשרי להגיע למרכז רישום או תיעוד, שכן זה נמצא בחזקת השלטונות, אבל הוא פועל לפי בקשות של יהודים מישראל ומהעולם. תחילה הוא בודק, באמצעות עורכי דין מקומיים אותם הוא פוגש באירופה או בטורקיה, אם הנכס לא הופקע לטובת השלטון, ואם לא - האם יספיק ייפוי כוח, בלא חובת התייצבות, לשם פדיון ומימוש הנכס. ההצלחה חלקית, והאופרציה עצומה. בכל מקרה הוא לא ידרוש לעולם מלקוחו להתייצב באירן.

באשר לענייני ירושה, אחד הקשיים הוא בקביעת ברירת הדין החלה, במקרה שבו למשל אירני מוריש את רכושו לאחיו המתגוררים אחד בהולנד והשני בישראל. פעמים רבות צריך להסתובב בעולם, לאסוף חתימות וייפויי כוח של היורשים. "בנסיעות כאלו אני פוגש את חבריי, עורכי הדין השיעים, ואנחנו משוחחים בעיקר ביזנס ולא על עניינים פוליטיים. אני מתייעץ איתם איך לפעול, לאיזה בית משפט מקומי לפנות, מה הדין העכשווי באירן בשאלה הנידונה. אנחנו מגבשים מחיר ללקוח ומציגים לו אותו בישראל. אם הוא משיב בחיוב, חותמים באירופה על ייפוי הכוח, ומציגים באירן את הלקוח כתושב זר".

תוכל לתת דוגמה למקרה קשה מאוד לפיצוח?
"ייצגתי אישה שגרה בישראל כאשר בעלה נותר אסיר פוליטי באירן. השאלה הייתה לפי איזו פרוצדורה להתגרש ובפני איזה בית דין. פעם אחרת ייצגתי בעל מוסלמי שביקש להתיר את אשתו היהודייה שעלתה ארצה".

לאיזה יום אתה מייחל?
"ליום שבו נשוב ונשקם את השגרירות הישראלית בטהרן, או לפחות נפעל למימוש מוסכם של הנכס. המבנה נתפס על-ידי קבוצת פלשתינים לפני כשלושים שנה".

ד"ר דנה נולד בטהרן למשפחה מוסלמית–שיעית וגדל במסלול שהיה הופכו לחכם דת, אייתוללה (בפרסית: דברי אללה). היום נראה שאפילו גופו כבר מרגיש יהודי: לאחר דלקת חריפה ברגלו, אמרו לו רופאי בית החולים הדסה כי המחלה ממנה הוא סובל אופיינית לבעלי דם יהודי. בעקבות זאת, סבור דנה כי סבתו הייתה יהודייה, שנאלצה להסתיר את דתה באירן. מנגד, אותה סבתא היא זו שגידלה אותו להיות אייתוללה מוסלמי בארצו, במסלול לימודים מואץ.

ד"ר דנה סיים ב–1975 לימודים באוניברסיטת טהרן והתמחה כעורך דין, בעיקר בתחום הפלילי. קודם לכן עוד הספיק להיות אלוף היאבקות מקומי בבית ספרו, ובשנת 1973 ייצג את הסטודנטים של אירן באולימפיאדת מוסקבה. בשל החובה בשירות צבאי, הוא שירת שנתיים בצבא אירן והיה לצלף, ומפקד על חיילים. בזכות הצטיינותו בלימודי המשפטים, הוכר בהזדמנויות טקסיות שונות לשליט אירן דאז, השאה הפהלווי, ולאשתו פארה. באותם ימים, לפני ההפיכה החומייניסטית (שאירעה בשנת 1979), נחשבה אירן מקורבת למערב ואף קיימה יחסים דיפלומטיים ומסחריים מגוונים עם ישראל.

ב–1977 נסע דנה להשלים תואר שני בצרפת שם פגש פעמים נוספות באשת השאה, וזו החלה לראות בו יועץ משפטי אישי והקשר המקצועי בין השניים התהדק. גם הוא קיבל בחשש רב את המהפכה האיסלאמית של חומייני שהתרחשה שנתיים לאחר שהגיע לצרפת.

"הייתי היחיד מבין הסטודנטים האירניים שהיו בצרפת, ואמרתי להם שהמצב יחמיר. עוד קודם לכן, כשעבדתי כעורך דין בבתי המשפט בטהרן, חשבתי לעצמי איך ייתכן שעל עבירה פלילית מסוימת אצלנו יש עונש מוות, ובמדינה השכנה שמעבר לנהר, כמו ארמניה ואזרבייג'אן, העונש הוא אחר. ידעתי שמהפכה איסלאמית שתעבור על אירן לא תהיה טובה ותפגע בזכויות הפרט ובקשר עם ישראל, הקרובה לאירן מבחינת העבר הדתי המשותף. עובדה, שמאז המהפכה אירן רק שקעה. הבנתי שאם יש כל כך הרבה זרמי דת, גם באיסלאם, כמו השיעה, הסונה ועוד, אז האנשים יוצרים את האלוהים, ולא להפך".

באותה עת הפך ד"ר דנה לאתיאיסט. הוא חזר לאירן והמשיך לעבוד כמה שנים כעורך דין. בין היתר נאלץ לשחד שופט, על-מנת להציל מעונש מוות את מרשתו, כלפיה נטען כי שכבה עם גבר שאינו בעלה. "ממצב של תלמיד קוראן מגיל חמש, התחלתי לשאול שאלות הנוגעות לחופש הבחירה, ההכרח בקידוש טקסט דתי מיושן, והיחס בינו ובין המדינה", הוא מספר. "כמו שמרתין לותר קינג כונן בזמנו זרם נוצרי חדש, הבנתי שאין סיבה שהטקסט לא יפורש באופן מודרני".

וזה לא ממש קורה.
"למרבה הצער, מה שמאחד כיום את 54 האומות הערביות החברות באו"ם אינו דת משותפת, אלא הטרור. סביבו המדינות הללו מאוחדות, כאשר בפועל השוני ביניהן רב מהדמיון. האיסלאם נותן זהות משותפת והוא חיובי, אבל בתרגום שלו למדינת לאום יש קושי".

האם אתה מציע להעתיק לאירן את שיטת בתי הדין הרבניים, לפיה המשפט הדתי חולש על חלק מתחומי החיים, או שתינתן בחירה אם להחיל את הדין הדתי?
"באירן צריך קודם לכל לעשות חוקה של המשפט. צריך להסתכל על החברה, ולהתאים את החוק והמשפט אליהם, אל הצרכים שלהם ואל האינטרסים שלהם, ולא להפך. חוקי הדת השיעיים הם לא דמוקרטיים לחלוטין, ומי שטוען אחרת - משקר. להערכתי, הפתרון לא טמון בהפרדת הדת מהמדינה, אלא במתן לגיטימציה לפרשנות לותריינית של איסלאם מודרני".