בשבוע שעבר דיברנו על שתי פרשות הנקראות תמיד בשלושת השבועות ועוד פרשה, פנחס, הנקראת לעתים באותו פרק זמן; ההתבוננות הובילה אותנו להסיק מתוך הכתובים הנחיות לעבודה רוחנית אישית בדרך לביטול גורמי החורבן.
פרשת השבוע שלנו, דברים, חותמת את שלושת השבועות; האם יש לה מה להוסיף/לחדד/להדגיש בנושא של ביטול גורמי החורבן, על מה שלמדנו כבר מן הפרשות הקודמות? הבה נתבונן:
(דברים א): [א] אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרת וְדִי זָהָב: [ב] אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר-שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:
(רש"י): 'אל כל ישראל', אילו הוכיח מקצתן היו אלו שבשוק אומרים 'אתם הייתם שומעים מבן עמרם ולא השיבותם דבר'; מכך וכך [שבועה], אילו היינו שם היינו משיבין אותו. לכך כינסם כולם ואמר להם 'הרי כולכם כאן, כל מי שיש לו תשובה - ישיב':
משה מדבר אל 'כל ישראל' ומשמיע סקירה היסטורית מפורטת; (רש"י על הפסוק ורשימתנו מאשתקד:) כל מלה/ביטוי בפסוק הראשון מאזכרת אירוע שלילי חטא בו היו מעורבים רבים מישראל, בדרך כלל רוב העם. סקירה זו נועדה להוות תשתית רעיונית להנחיות המפורטות העתידות לבוא בעקבותיה, שעיקרן - כיצד להמנע מנפילות דומות בעתיד; בבחינת 'הרע שהיה ישמש כסא לטוב העתידי'.
ברשימה הקודמת ראינו, כי שורשי החורבן נעוצים במדבר, בעגל שנעשה בשנה הראשונה בי"ז בתמוז וחטא המרגלים בשנה השניה, בתשעה באב. בחטאים אלו נכשלו רוב האנשים; זה לא היה עניין של בודדים בלבד. אז אם מחפשים את גורמי החורבן לצורך ביטולם, צריכים להתבונן מעט בשני חטאים אלו לנסות להבין במה "זכו" להוות אבני יסוד לתהליך החורבן כולו.
חטאים כלליים
ובכן, את העגל עשו כי ביקשו אֱלֹקִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ: (שמות לב, א). כלומר, תחליף למשה הם ביקשו. לא רוצים מנהיג שצריכים ללכת אחריו אלא כזה שילך לפנינו בדרך שנבחר אנחנו.
ומה היה הטיעון של המרגלים? הטיעון היה לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם כִּי-חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ: (במדבר יג, לא). ממנו, כביכול כלפי מעלה אמרו, מבאר רש"י, טענו שהקב"ה עצמו אינו יכול, חלילה, לעזור לנו נגד כל העמים מסביב; כלומר מרידה מפורשת בה' יתברך.
עולה אם כן, כי ראשית החורבן נעוצה בבקשת תחליף למשה רבנו, בניסיון ליצור מנהיגות חלופית במקום זו שמביאה את דבר ה' תוך ניטרול מוחלט של האני המנהיגותי.
לנו זה נראה הכי טבעי שבעצמנו נבחר לנו מנהיג; לא צריכים שיכתיבו לנו מלמעלה את מי לבחור. מה שמאפיין את המנהיג שאנחנו בוחרים לעצמנו הוא שאין לו שום מעלה יתרה על מישהו מאיתנו וטוב לנו עם זה. אולי הוא יותר מוכשר/מנוסה/כריזמטי, אבל בסך הכל אדם כמו כל אחד מאיתנו רק יותר שאפתן. גם נוח לנו עם הרעיון שהוא יפעל על פי הנחיותינו כפי שהן מתבטאות בסקרי דעת הקהל חדשות לבקרים, בשונה ממנהיגותו של משה שאינה מתחשבת כלל בסקרי דעת קהל (אבל מאד מתחשבת בקהל). הנה מה שאומר המדרש על "מנהיגות" כזאת שאנחנו בוחרים לעצמנו:
(מדרש רבה, דברים): הדבר דומה לנחש הזה שאמר הזנב לראש עד מתי אתה מתהלך תְחִלה, אני אלך תחלה. אמר לו לך. הלך ומצא גומא של מים והשליכו לתוכה, מצא אש והשליכו לתוכו, מצא קוצים והשליכו לתוכן. מי גרם לו - על שהלך הראש אחר הזנב. כך (...) בשעה שהגדולים מהלכין אחר הקטנים, נופלים לאחר [מכן על] פניהם.
המרידה בה' והמרידה במשה משולבות זו בזו לבלי הפרד; גם בחטא המרגלים אמרו: נִתְּנָה ראשׁ, נבחר מנהיג כלבבנו וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה.
תוצאות המרידה למעשה
נותר עדיין לברר מה הקשר בין מרידה במשה ובמנהיגותו לבין תהליכי חורבן; לצורך בירור זה יש להקדים הסבר אודות מהות מנהיגותו של משה:
ספר דברים כולו הנו נאום פרידה של משה לפני הסתלקותו; בנאומו הוא נותן הנחיות התנהגות מפורטות לחיי יומיום על פי מצוות ה' כאשר הוא מדגיש שוב ושוב כי רק בדרך זו, של דבקות בה', נזכה לחיות בשלווה בארצנו. במלים אחרות, מנהיגותו של משה מייצגת בעולם הזה את מנהיגותו של הבורא יתברך וכפיפות למנהיגות זו פירושה חיים על פי (תהילים יט) [ח] תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי:
הבעיה היא שאף אחד לא אוהב להיחשב פתי המאמין בכל מה שמספרים לו ומעדיפים להמציא לעצמנו סיפורים ותורות המתקבלים יותר על הדעת; בין היתר מתבטא הדבר בתחום המשפט כאשר זונחים במכוון את משפטי התורה המבטיחים חיים וממציאים חוקים וטכניקה משפטית חלופיים המניעים ומזינים תהליכי חורבן בכל התחומים האפשריים. כי במקום חתירה לצדק - כציווי משה בתורה - עוסקים בטכניקה המשפטית, והאזרח הקטן נשחק בין גלגלי השיניים של המערכת שהיתה אמורה לספק לו צדק אבל בפועל היא משרתת את מי שיש בידו לרכוש שירותי טכנאי משפט מוצלח יותר, וממילא יקר יותר, יקר מעבר להישג ידו של האזרח הקטן.
הנה מה שאומר על זה הנביא ישעיהו בהפטרה שנקרא השבת: (ישעיהו א): [ה] עַל-מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה כָּל-ראשׁ לָחֳלִי וְכָל-לֵבָב דַּוָּי: [ו] מִכַּף- רֶגֶל וְעַד-ראשׁ אֵין-בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא-זרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ וְלֹא רֻכְּכָה בַּשָּׁמֶן: [ז] אַרְצְכֶם שְׁמָמָה עָרֵיכֶם שְׂרֻפוֹת אֵשׁ אַדְמַתְכֶם לְנֶגְדְּכֶם זָרִים אכְלִים אתָהּ וּשְׁמָמָה כְּמַהְפֵּכַת זָרִים: [ח] וְנוֹתְרָה בַת-צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה: [יז] לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה: [כא] אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים: כשאין צדק, מתרבים המרצחים.
ציון במשפט תִפָּדֶה
ומהיכן נובע הכל - [כג] שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אהֵב שׁחַד וְרדֵף שַׁלְמנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם:
מה לעשות, זה הנביא אומר, אני רק מצטט. זו הסיבה וגם התוצאה; זניחת משפטי התורה מובילה לשחיתות של האליטות וממילא לדיכוי היתום והאלמנה. זהו תהליך בו הצרות מבחוץ רק משקפות את הקריסה החברתית/מוסרית/ערכית המתחוללת בתוך החברה. לא האויב החיצוני מחריב אלא השחיתות הפנימית.
באותו פרק מבטיח הנביא כי תהיה תקומה: [כו] וְאָשִׁיבָה שׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשׁנָה וְיעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי-כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָּנָה: [כז] צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה:
תקומה זו תלויה בנו; הנביא מבטיח בשם ה' אבל גם מורה לנו כיצד להכשיר את הקרקע לגאולה העתידה. שמעתי שחוקרים אוהבים להשוות בין שיבת ציון של אז לזו של ימינו אז ניעזר בנביא זכריה, אשר נבא בימי שיבת ציון הראשונה:
(זכריה ח): [יד] כִּי כה אָמַר ה' צְבָאוֹת כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לְהָרַע לָכֶם בְּהַקְצִיף אֲבתֵיכֶם אתִי אָמַר ה' צְבָאוֹת וְלֹא נִחָמְתִּי: [טו] כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְהֵיטִיב אֶת-יְרוּשָׁלַם וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה אַל- תִּירָאוּ: אבל לא די ברצון העליון וצריכים שיתוף פעולה שלנו:
[טז] אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם: [יז] וְאִישׁ אֶת-רָעַת רֵעֵהוּ אַל-תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל-תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת-כָּל-אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם-ה': ולאחר שנוהגים כך, מבטיח הנביא:
[יט] כּה- אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי- וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית- יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ: אמת ושלום בין יהודים, זה מה שנדרש כדי לעשות שלום בין יהודים לבין הבורא יתברך וממילא בכל העולם.
בעזרת ה' נזכה לכך מיד ממש ובתשעה באב, כמו גם ביתר הצומות, נשמח במקום להתאבל.
ושיהיה רק טוב ליהודים.
