המוות השני של הגופות

על-אף תחקיר מקיף של העיתונאי רונן ברגמן, אשר הממצאים שנחשפו בו זה מכבר מזעזעים ומצמררים בעצם היתכנותם, על מעשים חמורים שמתבצעים בגופות של נפטרים במכון (המשפטי!) הפתולוגי באבו כביר - התופעה, מתברר, נמשכת.

חרף ניסיונותיו של מנהל המכון, הפרופסור יהודה היס, אשר איש אינו חולק על כישוריו ועל הניסיון המצטבר הרב שצבר במהלך שנות העבודה הבלתי-אפשרית הזאת (אני מוכן להעז ולהמר שאיש מהקוראים לא היה מעלה בדעתו להחליף את היס בתפקידו), מעשיו, כפי שהם מדווחים בתקשורת, מעוררים לא רק רתיעה - אם לנקוט לשון עדינה וקב של נימוס - אלא סלידה ומיאוס. אחדד ואבהיר: האיש עושה מעשים שלא יעשו מבחינה מוסרית, מצפונית, אנושית.

לא אחת מתברר שמה שהוא מכנה לקיחת דגימות בלבד (להלן - "רקמות") אינו אלא שליפה, גדיעה, עקירה ועוד כיוצאות באלה פעולות מזוויעות של איברים שלמים: פה גיד, שם מפרק, פה פיסת לסת, שם נחיר, פה קרנית, שם קרסול, וזה עוד לא הכל.

על-מנת להפסיק לאלתר את מה שיש המכנים אותו כ"שוד של איברים" מגופות נפטרים, יש להסדיר את הפעילות שלאחר המוות המבוצעת במכון הפתולוגי באבו כביר בחקיקה: יש לעגן את הפעולות השונות (ובתוך כך לאפיין אותן ולהבחין בהן בין מותר לבין אסור) הנעשות במסגרת המכון בחוק ברור שיתיר רק את המותר ויאסור את האסור.

גם מי שאינו חולק על סמכותו המקצועית של פרופ' יהודה היס ואינו מטיל דופי בשיקוליו המקצועיים, לא יכול להסכים שפעולות אשר השלכותיהן הנפשיות-רגשיות כה מרחיקות ומעמיקות לכת ייעשו רק על-פי מידת ההבנה והפירוש של הרופא המצוין וקר הרוח הזה את מהות תפקידו ומה שמותר שייעשה מתוקפו ובמסגרתו.

בשנים האחרונות מצטברות עדויות רבות על שימוש באיברי נפטרים למטרת מחקר - מטרה חשובה, ראויה ומוצדקת כשלעצמה - מבלי לקבל את רשות המשפחות לנטילת איברים מיקיריהם. זה מעשה חמור.

נטילת איבר מגופה ללא רשות המשפחה אינה דומה משום בחינה שהיא לתרומת איברים של נפטר, שעליה הוסכם באופן ברור ובחתימת ידו של המאשר בעודו בחיים. אין דין תרומת איבר כדין לקיחתו ועשיית שימוש בו לכל מטרה שהיא.

לקיחת איבר שנטילתו לא אושרה מגופת נפטר כמוה לא רק כחילול כבוד המת וכביזויו המחפיר והמשפיל של המת אלא כמעשה מובהק של התעללות בגופה, אשר לתחושת יקירי המנוח משול לרצח.

מעטה כבד של חשאיות וחסיון מוטלים על הנעשה בתוך כתלי המכון, אשר הגדר התוחמת אותו מכוסה ואינה גלויה לעין כל.

אסור שתחת מעטפת אי-הידיעה של הציבור את חלק הארי של הפעולות המבוצעות בו יעשו בו מעשים אשר מטילים צל שחור, אפל וסמיך על ערכים אנושיים בסיסיים של כבוד האדם - חי ומת גם יחד.