דרוש וקבל שכר

בתחילת פרשת השבוע, פרשת "כי תצא", מופיעה אחת המצוות הקשות ביותר להבנה בתורה - מצות בן סורר ומורה. התורה קובעת, כי כאשר יש בן שכזה - הזולל בשר, סובא יין ואיננו שומע בקול הוריו - על ההורים להביאו בפני בית הדין אשר יכול להוציאו להורג. חז"ל מציינים, שמדובר בפרק זמן קצר מאוד - בן גיל 13 לגיל 13 ושלושה חודשים - ונותנים רשימה ארוכה של מגבלות בפני יישום בפועל של המצוה. התנאים קשים עד כדי כך, שהגמרא קובעת: "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות. ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר" (מסכת סנהדרין, דף ע"א, עמוד א').

הקושי כאן הוא משולש. ראשית, האם יעלה על הדעת שהורים יביאו את בנם לבית המשפט כאשר הם יודעים שגזר הדין הצפוי הוא מוות? שנית, האם בשל זלילה מופרזת גוזרים מיתה? אז נכון, חז"ל מסבירים שהתורה צופה מראש שאותו בן זולל וסובא יגדל לאיש זולל וסובא, יביא את אביו לפשיטת רגל, ואז - על-מנת לממן את הבשר והיין להם התרגל - יהפוך לשודד ומן הסתם גם לרוצח.

התורה מעדיפה שהוא ימות כעת, כאשר הוא זכאי, ולא שימות חייב ויקבל עונש חמור בעולם הבא. אך ממתי מטילים עונש בכלל, ועונש מיתה בפרט, בשל חששות בלבד שאולי יתממשו בעוד כמה שנים?

התשובה לשני הקשיים הללו היא אותה קביעה, לפיה מדובר במצוה תיאורטית בלבד, שלעולם לא התממשה ולעולם לא תתממש. אך זה מביא אותנו לקושי השלישי: הרי התורה אינה ספר תיאוריה אלא ספר מוסר מעשי; מה פתאום היא נותנת מצוה שכל מטרתה הוא לימוד עיוני בלבד?

הרב בני פרל, ראש ישיבת בר-אילן בתל אביב, אמר הסבר נאה. הוא מציין, כי למילה "דרוש" מספר מובנים, שאחד מהם הוא "לחפש". התורה מטילה על ההורים לחפש אצל בנם סימנים כלשהם לאפשרות שהוא יהפוך לבן סורר ומורה. אם כך יעשו ויאתרו את הסימנים בשלב מוקדם, ודאי יקבלו שכר - כאשר יוכלו להחזירו לדרך הישר. בכיוון דומה הולך המהרש"א, האומר שההורים ילמדו את הפרשה, יבינו מה עלול להיות סופו של בן כזה ולכן יענישו אותו כדי למנוע את קיום המצוה כלשונה.

שתי מצוות נוספות

הסבר זה מתייחס כאמור לפרשת בן סורר ומורה, אך הגמרא באותו מקום אומרת שיש בתורה עוד שתי מצוות שכל מטרתן עיונית גרידא. האחת היא עיר הנידחת, כאשר תושבים שהצליחו להסית את כל יושבי עירם לעבוד עבודה זרה. הסנהדרין מצווה לחקור היטב את החשדות, ואם הללו מתאמתים - יש להרוג את כל יושבי העיר ולהרוס אותה לחלוטין. אך גם כאן יש כל כך הרבה תנאים מגבילים, עד שהגמרא אומרת בדיוק באותו נוסח: "עיר הנידחת לא הייתה ולא עתידה להיות. ולמה נכתבה? דרוש וקבל שכר".

ואם זה לא מספיק, הגמרא ממשיכה ומציינת עוד דין תיאורטי: בית המנוגע. כאשר צרעת מתגלה בקירותיו של בית, הוא עובר תהליך שתחילתו בבידוד, המשכו בהוצאת האבנים המנוגעות וסופו עלול להיות הריסת הבית כולו. חכמים למדו שצרעת כזו - שבכלל קשה להבין את מהותה; שמענו על בית חולים, לא שמענו על בית חולה - צריכה להיות בגודל מאוד מסוים ובמיקום מאוד מסוים. ולכן מסקנתם היא: "בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות. ולמה נכתב: דרוש וקבל שכר".

ושוב אנחנו עם אותה שאלה עקרונית: מה הרעיון? למה ללמוד דברים שאין בהם שימוש מעשי? ונניח שהתורה רוצה להראות לנו את חשיבות הלימוד בתור שכזה, את הערך של קיום מצות תלמוד תורה בפני עצמה; מדוע בחרה דווקא במצוות הללו?

להבין את הרקע והנסיבות

ניתן לומר, שמטרתה של התורה הוא אכן שנדרוש ונעמיק לא כל כך במצוה עצמה, כמו ברקע שלה ובמשמעות המוסרית שלה. בלשון חז"ל, "לדרוש" פירושו לבחון לעומק; המדרש, בניגוד לפשט, אינו מסתפק בהבנת הנקרא אלא מבקש להבין את ההקשר, הרקע וההשלכות.
כיצד עלול ילד להגיע למצב של בן סורר ומורה? זה קורה כאשר הוא יכול להשליט את תאוותיו על סביבתו, כאשר אין לו שום גבולות, כאשר הוא מקבל את כל מה שהוא דורש. רוצה קילו בשר - יקבל. רוצה כוס יין גדולה - יקבל. ובהקשר מודרני יותר: רוצה מכונית - יקבל. רוצה מחשב נייד - יקבל. מי שחייבים למנוע את המצב הזה, אלו הם ההורים. עליהם מוטלת החובה להציב גבולות, לומר מדי פעם "לא", להודיע שלזה אינם מסכימים. הורה שאינו עושה זאת - חורץ את דינו של בנו.

לא סביר להניח שההורה יסגיר את ילדו למשטרה, ולא סביר להניח שהוא ירצה לראותו מוצא להורג. אבל אם הוא מתיר לילד לעשות ככל העולה על רוחו ואף משתף פעולה עימו - במעשה או במחדל - הוא מעלה את הילד על מסלול ברור, שסופו הידרדרות בלתי נמנעת שאולי אף תביא למותו, אם בידי גורמי אכיפת החוק ואם במלחמת כנופיות. הלקח כאן: אם לא תשימו לב מה קורה כאשר הילד עודנו צעיר ורך, תקבלו נער פושע ובוגר גנגסטר.

כיצד מגיעה עיר למצב של עיר הנידחת? זה קורה כאשר התושבים מגלים סובלנות יתר ופתיחות לשמוע כל רעיון, גם אם הוא פסול מיסודו. הרי גם במשטר דמוקרטי יש מגבלות על חופש הביטוי; לא יעלה על הדעת שאדם יוכל, למשל, להטיף בריש גלי לבגידה. אבל בעיר הנידחת, לחופש הביטוי אין מגבלות. כל אחד יכול להגיד כל דבר, בטיעון שאיש אינו חייב להסכים עם הדברים או לפעול לפיהם, אז למה לא להקשיב?

בחסותו של חופש הביטוי הזה, קמים כמה תושבים ומציעים לעבוד אלילים. בדיוק כשם שהטפה לשיתוף פעולה עם האויב היא בגידה פלילית, הטפה לעבודת אלילים היא בגידה דתית, וחובה לסתום מיידית את פיותיהם של מטיפים אלו. אך בעיר הנידחת לא עושים זאת, והמטיפים ממשיכים להפיץ את הרעל, משכנעים עוד ועוד תושבים, ובסופו של דבר - העיר כולה בוגדת באלוקי ישראל. הלקח כאן: אם תעניקו חופש ביטוי מופרז, תיפלו ברשת אשר תוביל אתכם לתהום.

החובה להסתכל קדימה

כיצד מגיע אדם למצב שביתו מנוגע? חז"ל אומרים שצרעת הבתים היא עונש על צרות עין. נכנס ראובן לביתו של שמעון ומבקש בהשאלה סיר גדול להכנת חמין לשבת. אך שמעון משיב בצער מעושה: מצטער, הייתי רוצה מאוד לעזור לך, אבל אין לי סיר כזה. כאשר ראובן עוזב את הבית, מוציא שמעון את הסיר החדש והמבריק, מוסר אותו לרעייתו ובשבת הקרובה נהנה מחמין משובחים. אומרת התורה: ככה? גם קמצן וגם שקרן? יבוא נגע בקירות הבית, המחייב להוציא את כל הכלים כדי שלא ייטמאו אם הכהן יכריז שהבית מנוגע.

הכלים ייערמו בחצר, ראובן יראה את הכלי שכביכול בכלל איננו קיים, לוי יראה את הספר ששמעון טען שאינו ברשותו, יהודה יגלה שלשמעון בעצם יש מעדר וכך הלאה - וחרפתו של שמעון תהיה עונשו. כלומר: צרעת הבתים מלמדת על סופו של אדם הנוהג כמידת סדום - "שלי שלי ושלך שלך". הרי אין חובה על אדם להשאיל כלים לחברו. פורמלית, שמעון צדק כאשר דחה את בקשותיהם של שכניו. אך זוהי התנהגות פסולה ובזויה, בדיוק כמו שבסדום הכל היה תקין מבחינה חוקית - אך רקוב עד היסוד מבחינה מוסרית. את הלקח כאן אפשר לסכם בשלוש מילים: "ואהבת לרעך כמוך".

ראינו, אם כן, ששלוש המצוות שהן בבחינת "דרוש וקבל שכר" מלמדות שלושה עקרונות יסוד ביהדות. בן סורר ומורה מלמדת על החשיבות העצומה של החינוך. עיר הנידחת מלמדת על הצורך למנוע כל אפשרות של גלישה לעבודה זרה. ובית המנוגע מלמד על חשיבות יחסי האחווה בין אדם לחברו.

אפשר גם להוסיף מכנה משותף לשלוש המצוות: ראייה קדימה. אם ההורים יחשבו על התוצאות הצפויות של החינוך, הוא יהיה טוב יותר ויעיל יותר. אם תושבי העיר יחשבו על התוצאות הצפויות של ההסתה, הם יבלמו אותה בעודה באיבה. ואם בעל הבית יחשוב על התוצאות הצפויות של קמצנותו, הוא יתגבר עליה. במילים אחרות: אם נדרוש את משמעות המצוות הללו, נימנע מן הרע ונעשה את הטוב - ועל כך מובטח לנו שכר.