חברות כוח אדם משחיתות את המידות האנושיות באשר הן שוללות מבני-האדם הנזקקים להן כספקיות עבודה לא רק את זכותם לעבוד ולהשתכר שכר הוגן ומכובד, שמאפשר קיום בכבוד, אלא את זכויותיהם הבסיסיות כעובדים בכלל וכבני-אדם בפרט.
אוי ואבוי לה, לחברה, אשר חברות כוח אדם מכוננות בה את הבסיס החדש, הארעי, האקראי, המזדמן, חסר כל המחויבות, הכמעט זנותי, ליחסי מעביד-עובד (או, אם לדייק ולקלוע לאמת ולמציאות-יחסי מעביד-עבד).
כשאנשים ( להזכירנו -בני אדם!) מכונים "כוח אדם", אלכימיית-הלשון הופכת אותם מבני אדם יחידים - "לכל איש ישם שם", כשם שירה של המשוררת זלדה - להמון אדם, לסתם אדם, לעדר. ככאלה, כחומרי-גלם, אפשר להסב אותם, לשנע אותם, לנייד אותם, היום הם כאן ומחר הם שם, אפשר ללוש אתם משל היו בצק, לשחק בהם משל היו דחלילים או בובות שלג, אולי רהיטים ניתנים להזזה.
משהו רע, עמוק ובסיסי, מחלחל אל שוק העבודה ומשחית בו מידות אנושיות. זה מה שמתחולל, כיום ביתר שאת מאשר בעבר, במקומותינו, עם דחיקתן של חברות כוח אדם את ועדי העובדים המאורגנים; עם ניצולן הציני, הקר והאכזר, של החברות את כוחן העצום על הפרט, היחיד, המשווע לעבודה ומשום כך תלוי בחברות אלה, נזקק להן ונשלט על ידן.
חברות כוח האדם השונות - סליחה עם מי מהן עלולה להיפגע מהכללה - תאבות הממון והנצלניות , אינן גורמות רק להזניית שוק העבודה מבחינה מוסרית אלא לפגיעה חמורה בטיבו ובאיכותו. השירות של אנשים המועסקים על ידי חברות כוח אדם, אנשים זולים, זמינים ולא מיומנים, הוא בלתי מקצועי בעליל, לא אחת מסורבל ואטי עד כדי פקיעת עצביהם של הנזקקים לשירות.
ניתן להבחין בתופעה זו חדשות לבקרים, לעתים תכופות ביותר, בדואר, בבנק וברשתות שיווק שונות. ניתן להבחין בה במקומות, אשר חלק הארי של הציבור זקוק להן ותלוי בהן כמעט מדי יום.
אנשים רבים עובדים כיום בתנאים מחפירים, מעליבים ומשפילים, לא פעם תת-אנושיים, כי אם לא יסכימו לעבוד בתנאים אלה, שאולי הם הרע במיעוטו גם כאשר הם הרע במהותו, לא יעבדו כלל. חד וחלק: על כל עובד שמוכן להיות מנוצל כמעט עד לגבול אשר ממנו ואילך לא רק ייגרע כבודו כאדם אלא אף יישלל כליל, יש עשרות בני-אדם, שמוכנים לעבוד אף בפחות כסף כי החלופה לשכר זעום היא העדר שכר בכלל.
שעת בין-ערביים באחת מרשתות השיווק בעיר קטנה. הקופאית התורנית הגיעה זה עתה - בשר טרי לעיניהם זבות הריר של גברברי העיר - עטויה מצנפת ועדויה זהבים, ציפורניה נדמים כטפריו של עוף דורס אל עמדת העבודה החדשה שלה. ברוך בואה של הבחורה אל הקופה הרושמת (ברשת-השיווק שבה היא תועסק החל מהיום, מי יודע למשך כמה זמן. שלחו אותה מחברת כוח אדם. איש לא ערך לה מבחן התאמה. איש אינו יודע אם קופת השרצים שלה - למי מאתנו אין קופה רושמת כזאת? - ריקה ומטוהרת. אפשר שהיא בעייתית. אפשר שהיא אינה מתאימה כלל ועיקר לעבודה, אשר אליה שלחו אותה זה עתה מהמשרד. היא נראית טרודה, מפוזרת, תזזיתית. כל רחש מסיט את תשומת-לבה. היא רזה להבעית. האם היא אנורקטית מי בודק. מי בדק. מי יבדוק. אולי היא נושאת מהבית הפרעת קשב וריכוז. אולי אי-היותה מקצועית הוא רק הקרקע הפורייה שעליה צומחים העשבים השוטים, יבלית וסרפדים, של שירות גרוע להחריד: היא קשת-הבנה. היא אטית. היא מסורבלת. פעולה פשוטה של זיהוי הקוד מערימה בפניה קושי רב. היא אינה מסוגלת להחזיר עודף במהירות סבירה. כאשר היא אינה מצליחה לזהות קוד של מוצר מסוים היא קוראת למנהל. המנהל עסוק. איש מהעובדים המצוי במרחק- ריח ממנה אינו יודע היכן הוא. בעיה. מה עושים? הקופאית מסמיקה. היא מזיעה. לקוחות עם עגלות עמוסות לעייפה במצרכים נאלצים להמתין, להתייגע בתור ההולך ומתארך. מנסים לאתר את המנהל במערכת הכריזה. אנשים נדרכים. מה קרה? לא כלום, אדוני. הכל בגלל קופסת טונה. לא משהו.
אפשר שכבר הערב, עם סיום המשמרת, היא תיקרא למנהל ותישלח לביתה. בלי כסף, בלי כבוד, ללא מלת הסבר או התנצלות. שום דבר אנושי. עם חרפה ובושה הייאמן כי עד כדי כך התבהמנו? אכן כי כן: התיאור הזה הולם לא רק את התנהגותן מכמירת-הלב בחוסר האונים שבה ברשתות השיווק השונות. כך זה במוסדות ציבור שונים. למען הגילוי ההוגן והנאות - צריך להיות כן וישר ולהודות: התופעה מאפיינת לא רק נשים אלא גם גברים.
לא כולם. יש בין ספקי השירות אנשים טובים, מעודנים, נעימי הליכות וסבר,בעלי שכל ישר והיגיון בריא, חוש מידה מחודד, רגישים. תענוג לקבל מהם שירות. אבל הם מיעוט - זעום, בטל וזניח.
חברות כוח אדם משחיתות את השירות הציבורי. הן מאפשרות לאנשים אשר אינם מסוגלים לשרת ציבור, אינם מוכשרים לכך ומה שגרוע מכל - אינם רוצים בכך, להגיע למקומות עבודה, שבהם מוטל על העובד לשרת את הציבור באורך רוח, בנימוס ובאדיבות אבל גם במיומנות, בזריזות, בתנופה. אנשים ממהרים. הם לחוצים. הכל בוער להם, תמיד. מי שמעכב אותם בעל כורחם, מעוררת את חמתם להשחית.
לעובדים הזמניים של חברות כוח האדם אין אפשרות לסרב להישלח למקומות שאליהם הם נשלחים אם חפצי חיים הם: אם יסרבו, ירעבו. האילוץ הקיומי כופה עליהם להיענות לכל הצעת-עבודה שהיא.
אם ייעשה פעם מחקר רב-תחומי על גורמי ההשחתה של המידות האנושיות בחברה הישראלית בתחילת המאה העשרים ואחת, חברות כוח האדם יאוזכרו כגורם עיקרי, אולי מרכזי, אולי ראש וראשון לגורמים.
