המדינה, הקדש טנוס ואגודת האבות המרונים ישלמו 23.5 מיליון שקל לחברות הנדל"ן אזורים ומלגב - פסקה אתמול (5.2.13) שופטת בית המשפט המחוזי מרכז,
אסתר שטמר. חלוקת התשלום: האפוטרופוס על נכסי נפקדים ולשכת הטאבו, יחד עם מינהל מקרקעי ישראל, ישלמו 20%, שהם 4.7 מיליון שקל. ההקדש והאגודה ישלמו את היתרה, כ-18.8 מיליון שקל.
האב אוגוסטין חרפוש, שהיה מראשי הכנסייה המרונית, חויב להשתתף בתשלום האמור של 18.8 מיליון שקל. אולם נראה, שלא יהיה קל לגבות את חלקו: חרפוש, שקיבל בזמנו 1 מיליון דולר בעד מכירת המגרש - כמתואר בהמשך - עזב ללבנון.
מלגב נמצאת בבעלות אשדר ויהודה גבעתי.
סעיף 64 בפסק הדין קובע, שהנתבעים ישלמו את הסכום "ביחד ולחוד". לכן, אם תהיה לאזורים ואשדר בעיה לגבות את הכסף ממוסדות הכנסייה ומהאב שאינו נמצא בארץ - יגבו את כל ה-23.5 מיליון שקל מהמדינה.
בכך בא לסיומו סכסוך בן שנים רבות על מתחם "המשולש המרוני" ביפו. באוגוסט 1993 קנו אזורים ומלגב את המתחם ב-1 מיליון דולר, וכן התחייבו להשקיע עד 2.5 מיליון דולר בפינוי דיירים. החברות הניחו, שהמגרש נמצא בבעלות הקדש טנוס ווהבא אל חג' ואגודת האחים המרונים ביפו, שהם גופים של הכנסייה המרונית. חרפוש קיבל כאמור את הכסף.
העסקה התגלתה רק במקרה
במהלך המשפט התברר, שכבר ב-1979 הוצאת "תעודת נפקד" על המגרש, אולם הוא נרשם אצל האפוטרופוס על נכסי נפקדים שנים רבות לאחר מכן, ב-1997. בדיקה אקראית של המינהל, שנערכה ב-1997, גילתה כי על המגרש נרשמה משכנתא, הקשורה בעסקה. רק אז התברר שהמגרש, שלא היה רשום על שם האפוטרופוס, נמכר. אז הודיע האפוטרופוס כי המגרש שלו, אסור למכרו, ועסקת המכירה מבוטלת.
אזורים ואשדר-גבעתי דרשו לקבל את כספן חזרה, אך לא נענו.
בדצמבר 2002 תבעו אזורים ומלגב כ-21.2 מיליון שקל מהגופים של המדינה והכנסייה. הן טענו, שהשקיעו 24.8 מיליון שקל בפינוי דיירים ותכנון. בנוסף, הפסידו רווח צפוי של 17.65 מיליון שקל. אולם, מטעמי אגרה, העמידו את תביעתן על סכום נמוך יותר.
במהלך המשפט התברר בין היתר, כי המגרש היה בבעלות משפחת טנוס ווהבה אל חג', ובשנת 1891 הפכה אותו המשפחה להקדש. כך הוא רשום עד היום במסמכים רשמיים.
"האפוטרופוס אינו יכול לנהוג כיען"
המדינה טענה בין היתר, כי אזורים ומלגב היו אמורות לדעת שהמדובר בהקדש, וממילא אסור למכרו. שתי החברות הכחישו זאת. האפוטרופוס על נכסי נפקדים טען, שלא היה חייב לרשום את המגרש על שמו.
בפסק דינה קבעה השופטת שטמר: "האפוטרופוס אומנם לא היה חייב לרשום את המגרש על שמו. אך בפועל, היה עליו לנהוג בדרך ראויה, ולמנוע תקלו משפטיות...רשות ציבורית אינן יכולה לנהוג מנהג יען, ולטמון את ראשה בחול".
השופטת שטמר קיבלה לכאורה את התביעה במלואה, ופסקה לשתי החברות 23.3 מיליון שקל (ועוד הוצאות), בחלקים שווים בערך לכל חברה, כלומר אפילו סכום גדול יותר מהתביעה המקורית. אולם השופטת הוסיפה מיד, שיש לנכות 40% מהסכום כהשתתפות התובעות, מאחר שהיה להן חלק בכישלון העסקה.
התשלום נטו הוא 14 מיליון שקל, יחד עם הפרשי הצמדה ורבית, מגיע התשלום הכול לכ-23.5 מיליון שקל.
המשפט נמשך שנים רבות, ובמקרה אחד לפחות נדחתה ישיבה בגלל שביתת הפרקליטים. נעשו ניסיונות לגישור, אך הם לא עלו יפה.
אזורים יוצגה על-ידי עורכי הדין
דרור ויגדור ואדם שפרוך ממשרד
יגאל ארנון. מלרג יוצגה על-ידי עורכת דין אפרת רנד ממשרד פירון.
