מנהיגות בקודש הקדשים

פרטים רבים מספור מצויים בסדר עבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים, כפי שניתן להתרשם אפילו במבט חטוף מ"סדר העבודה" הנאמר בתפילת מוסף ומהלכות עבודת יום הכיפורים כפי שפוסק הרמב"ם. פרטים אלו כוללים רמזים נשגבים רבים, חלקם המובנים לנו וחלקם שהם בבחינת סוד ה' ליראיו. בשורות הבאות נצביע על כמה נקודות המוליכות כולן בכיוון נוסף: חובתו ואחריותו של מנהיג ישראל.

הכהן הגדול היה אחד משלושת המנהיגים החשובים ביותר של עם ישראל בזמן המקדש, לצידם של המלך ונשיא הסנהדרין. מעלתו הייתה כפולה: התורה מצווה לקדש כל כהן, ואילו את הכהן הגדול היא מצווה לגדל ולרומם בכבוד ובכסף. קדושתו תמידית ונאסר עליו להיטמא אפילו בעת מותם של הקרובים אליו ביותר.

בא יום הכיפורים ומוסיף עוד דרגה של עליונות וקדושה. ביום זה, מצווה הכהן הגדול להיכנס שוב ושוב לקודש הקדשים – האדם היחיד בעולם, ביום היחיד בשנה, לו הותר הדבר. יתרה מזאת: כל עבודות המקדש ביום הכיפורים נעשות אך ורק בידי הכהן הגדול, בניגוד לביצוען בידי שורה של כהנים בכל יתר ימות השנה. לפיכך, דרכי הנהגתו והתנהגותו של הכהן הגדול ביום הכיפורים מהוות את המופת הנעלה ביותר שיכולה היהדות להציב.

והנה, אם נתבונן מקרוב בכמה מפרטי העבודה וסדר היום של הכהן הגדול ביום הכיפורים, נראה שורה של לקחים היפים לכל מנהיג בעם ישראל בכל דור. ודאי שאין זה מקרה, שהתורה וחכמי ישראל בחרו דווקא בפרטים אלו לעבודה זו, שהיא המדרגה העליונה ביותר בעבודת הקודש היהודית. ולפיכך, המשמעות של פרטים אלו חייבת לעמוד לנגד עינינו.

כל העבודות – רק בכהן הגדול. כבר הזכרנו פרט זה, ממנו עלינו ללמוד שיש מצבים בהם המנהיג חייב ליטול על עצמו את מלוא האחריות וכובד ההנהגה, בלא ביזור סמכויות ובלא האצלתן. כאשר גורל העם כולו מוטל על כף המאזניים – וזהו המצב ביום הדין – המנהיג הוא הנושא באחריות אישית, ישירה, ברורה וללא פשרות.

יש למנות סגן לכהן הגדול. מאחר שכל העבודה כשרה רק בכהן הגדול, ממנים לו סגן למקרה שייפסל בטומאה. המנהיגות אינה תלויה באדם אחד, חשוב ככל שיהיה, ולכל מנהיג יש – וחייב להיות - תחליף מוכן וזמין בכל עת, ודאי כאשר מדובר בשעה הרת גורל.

הכהן הגדול טובל לפני כל אחד מחלקי העבודה. בעוד ביום הכיפורים קיים איסור גורף על רחצה, הכהן הגדול טובל חמש פעמים את כל גופו ורוחץ עשר פעמים את ידיו ורגליו. כאשר מנהיג ישראל עובד בשם העם, עליו להקפיד הקפדה יתרה, כפולה ומכופלת, על טהרתו וקדושתו ועל נקיון כפיו.

הכניסה לקודש הקדשים. אם הכהן הגדול ייכנס לקודש הקדשים בכל יום אחר – הוא חייב מיתה. אם ייכנס לקודש הקדשים ביום הכיפורים ולא יעשה את העבודה בדיוק כמצווה – הוא חייב מיתה. כלומר: הכהן הגדול מסכן את חייו בעצם כניסתו. כמנהיג, עליו לשים את האינטרס הציבורי לפני כל אינטרס אישי, עד כדי סיכון חייו למען העם.

הזקנים משביעים את הכהן הגדול שלא ישנה מן ההלכה. דין זה בא בסוף ימי בית שני, כאשר היה חשש שהכהן הגדול הוא צדוקי וישנה בקודש הקדשים מן ההלכה עתיקת היומין. המנהיג החשוב ביותר ברגע הנעלה ביותר, אינו יכול לעשות כראות עיניו. גם הוא כפוף להלכה המחייבת כל יהודי, במיוחד משום שהוא שליח ציבור. מאותה סיבה, הכהן הגדול הוא הקורא בתורה בבית המקדש ביום הכיפורים: להוכיח את כפיפותו לדיניה.

הכהן הגדול מתוודה על חטאיו. שלוש פעמים היה הכהן הגדול מתוודה ביום הכיפורים: על חטאיו האישיים, על חטאי הכהנים ועל חטאי העם כולו. מי שאינו נקי בעצמו מעוון, אינו יכול לכפר על אחרים. מנהיג שיש בו רבב, חייב להסירו בטרם הוא ממלא את שליחותו הציבורית. הווידוי אינו יכול להיות בלשון רבים אלא בלשון יחיד, לא בצורה מתחמקת ומסויגת אלא חד וברור: "אנא ה', חטאתי ועוויתי ופשעתי לפניך".

הכהן הגדול מביא על חשבונו פר לעולה ואיל לחטאת. בבואו לכפר על חטאיו האישיים, המנהיג אינו יכול לפעול על חשבון הציבור. הוא חטא – הוא ישלם. הקורבנות שמביא הכהן הגדול ביום הכיפורים אינם על חטא ספציפי, אלא מתוך הנחה כללית שמן הסתם חטא במהלך השנה (שהרי אם חטא בצורה פרטנית, הוא חייב קורבן כמו כל חוטא אחר). למנהיג אין חזקת חפות, אלא להיפך: הוא ודאי חטא במשהו ולכן הוא ודאי חייב בכפרה.

תפילת הכהן הגדול בקודש הקדשים. ברגע הנעלה ביותר הקיים בלוח השנה היהודי, עומד הכהן הגדול בקודש הקדשים ומתפלל בזו הלשון: "יהי רצון מלפניך ה' אלקי, שאם הייתה שנה זו שחונה – שתהיה גשומה. ולא יסור שבט מיהודה [=תישמר מלכות בית דוד], ולא יהיו עמך ישראל צריכין לפרנסה, ואל תיכנס לפניך תפילת עוברי דרכים [המבקשים שלא יירד גשם]". ארבעה פרטים בתפילה זו, שלושה מתוכם – בנוגע לפרנסת העם. הא למדת, שחובתו העליונה של מנהיג היא לדאוג לרווחת העם, ובוודאי שלא לרווחתו ולמעמדו שלו.

עם תום העבודה לבש הכהן הגדול את בגדיו הפרטיים. במשך היום החליף הכהן הגדול מספר פעמים בין בגדי הזהב – שמונת הבגדים הקבועים שלו – לבין בגדי הלבן המיוחדים ליום הכיפורים. כאשר סיים את סדר העבודה ופנה לשוב לביתו, הוא לבש את בגדיו הפרטיים. הרכוש הציבורי העומד לרשות הכהן הגדול משמש אותו רק בתפקיד, ולא כאשר הוא מסיים אותו. אין הוא רשאי ליהנות מרכוש הציבורי אפילו לשנייה אחת ברגע בו הוא יוצא מהמקדש.

יום טוב היה עושה הכהן הגדול על שיצא בשלום. הוא אינו מחזיק טובה לעצמו על שהשלים את עבודת יום הכיפורים כדינה ויצא בשלום מבית קודש הקדשים. הוא מודה על כך לאלקי ישראל, לפניו עבד ולו הוא כפוף. גם המנהיג החשוב ביותר הוא עבד ה' ושליח העם.