במקום פאניקה, דרושות אחריות ויצירתיות

העולם כמרקחה. בנקים וחברות קורסים בזה אחר זה, מיליונים מפסידים כספים ויש תחושה של צונאמי שעלול להציף את כולנו. אכן, המצב בכלכלה העולמית אינו מלבב, ובעידן "הכפר הגלובלי" זה ישפיע גם על ישראל. אלא שכאן הדברים אינם נטולי שליטה והכוונה. היערכות נכונה וטיפול נכון במשבר, עשויים להשאיר את כלכלת ישראל ואזרחי ישראל על חוף מבטחים יחסי.

ידוע כיום, כי למיתון כלכלי ישנם מספר גורמים. אחד המרכזיים שבהם הוא פסיכולוגי. אנשים פועלים ומגיבים למה שהם שומעים, לעיתים מהבטן ולא מהראש. אחד החוקרים הבולטים של התנהלות כלכלית בדרך פסיכולוגית והליך קבלת ההחלטות של בני האדם במצבי לחץ, הוא הפרופ' הישראלי – אמריקני דניאל כהנמן, שעל מחקריו בתחום זכה בפרס נובל לכלכלה בשנת 2002. בין הנימוקים של ועדת הפרס נאמר כי פרופ' כהנמן "הניח את היסודות לשדה מחקר חדש. ממצאיו העיקריים קשורים להליך קבלת החלטות במצבי לחץ וחוסר ודאות, שבהם הראה כיצד החלטות של בני אדם שונות לחלוטין מאלה הנחזות על-ידי מודלים כלכליים סטנדרטיים".

על-פי תפישה זו, קשה להשפיע על דרך קבלת ההחלטות של בני האדם במצבי לחץ וחוסר ודאות. אך אם ייוצרו תנאים של ודאות והפחתת לחץ, האם זה יביא לדרכי פעולה אחרות בקרב בני האדם? האם תפחת ההיסטריה וההחלטות השגויות בעטיה? האם ניתן לעשות כן?


השפעה משמעותית

בעוד שעל כלכלת העולם אין לישראל שליטה והשפעתנו עליה מזערית, הרי שעל המתרחש בישראל יש לממשלת ישראל, לבנק ישראל ולתקשורת השפעה רבה, כזו שיכולה לחולל מהלכים משמעותיים לטוב ולרע.

התנהלות הממשלה והתקשורת בימים האחרונים, אינה נראית כ"עושה סדר בבלגן" ומרגיעה. ההיפך הוא הנכון; סף החרדה בציבור עולה ואנשים בפאניקה. זה מיותר, זה מזיק, צריך ואפשר לנהוג אחרת. באחריות וביצירתיות. כאשר הכותרות המפחידות על הנעשה בשווקים העולמיים אינן באות בצירוף הסברה ופרשנות על הצפוי בישראל שכלכלתה חזקה ועל עוצמת הפגיעה הצפויה, הרי שכל אחד יכול לחוש כי קריסת בנקים וחברות כגון ליהמן ברדרס, פוגעת ישירות בכיס וביציבות הכלכלית שלו ואזי, הוא צורך פחות ומושך כספים מקופות הגמל בהיסטריה. שר האוצר, במקום להרגיע את הציבור בדברים מפורשים ומבוססים, משדר מסר של "הכל בסדר". רוני בר און, לא די בזה! זו חכמה קטנה מאוד לנווט את ספינת הממשל במים רגועים. מבחנם של מנהיגים, הוא בין היתר, בניווט הספינה לחוף מבטחים בעת משבר.

איך אמר פעם בתשדיר פרסומת גדעון רייכר ?"מה לעשות? לעשות!" על הממשלה להכין תוכנית פעולה למזעור הפגיעה של המשבר העולמי על המשק הישראלי. יש לא מעט דברים שניתן לעשות בעת הזו, כגון הגדלת השקעות בהקמת תשתיות ומבני ציבור התורמים להנעת הכלכלה והתעסוקה, עידוד עסקים וסיוע בקליטת עובדים, בחינת הקלות במס שיש בהן כדי לעודד צמיחה, עידוד תיירות פנים כמו למשל באמצעות פטור ממס על דמי הבראה שממילא משולמים לעובדים במשק, הגדלת קצבאות הזקנה ובכך תרומה לרווחת הגמלאים ולהגברת הצריכה שלהם, ובאמצעים מגוונים נוספים. גם לאנשי התקשורת אני פונה בבקשה: פרופורציה. אל תייצרו אווירת פאניקה. דווחו על המשבר, אך הבהירו ופרשו לגברת ומר ישראלי את המשמעות לגביהם, מתנו את החרדה בציבור.


לנהוג באחריות
ישנם גם מי שנהגו אחרת בימים האחרונים, בין אנשי התקשורת שאיזנו את הבשורות הקשות משווקי העולם. בפרשנות מרגיעה באשר לישראל ניתן למצוא את עודד שחר (הפרשן הכלכלי של ערוץ 1), סבר פלוצקר (הפרשן הכלכלי של ידיעות אחרונות) וסטלה קורין ליבר (כתבת כלכלית בגלובס) שהעבירו מסרים מרגיעים ואמיתיים לציבור באשר לפרופורציה ולעוצמות של השפעת המשבר העולמי על כלכלת ישראל ועל הכיס שלנו.

נגיד בנק ישראל, הפרופ' סטנלי פישר, נהג אף הוא אחרת, באחריות וביוזמה. הוא הוריד אתמול את הריבית ב-0.5%, הודיע כי בנק ישראל ימשיך לקנות דולרים, ולצד זאת שידר מסר מרגיע באשר לרשת ביטחון דה פקטו של בנק ישראל לכספי הציבור בבנקים.

אם ממשלת ישראל ובנק ישראל ינהגו באחריות ויצירתיות, אם התקשורת לא תיצור אווירת פאניקה המביאה את הציבור להחלטות נמהרות מהבטן, אנו עשויים כחברה וכמשק לצאת מחוזקים מן המשבר. זוהי חובתם המקצועית והמוסרית כלפי הציבור. כאן ועכשיו הם עומדים למבחן.

היום, אנו ערב יום הכיפורים. שתי הערות בקשר לכך: האחת, מלחמת יום הכיפורים היא תולדה של התנהלות לא נכונה של ממשלת גולדה מאיר באותה עת. השנייה, הצום לא מספיק כדי לכפר על חטא שבין אדם למקום וודאי שלא בין אדם לחברו, ללא תיקון ובקשת מחילה.

שנה טובה וגמר חתימה טובה.