"בטרם חלפה שנה מאז נכנס המבקר החדש לתפקידו, אין בידו להצביע על מעשה משמעותי כלשהו בתחומי עבודת הביקורת של המשרד או בתחומי הניהול שלו, למעט התהדרות בפרי עמלם של אחרים. אותה 'אדמה חרוכה' שהוא מלין עליה הניבה בהנהגה נכונה פירות משובחים". כך מגיב בידיעות אחרונות
מבקר המדינה לשעבר,
מיכה לינדנשטראוס, על הביקורת החריפה שמטיח בו מחליפו,
יוסף שפירא.
לדברי לינדנשטראוס, מתברר כעת שהשבחים שחלק לו שפירא היו מן השפה ולחוץ, ולכן הוא מופתע ומאוכזב. הוא מעלה את ההשערה, כי תמיכתו באליעזר ריבלין לתפקיד המבקר היא שהביאה את שפירא להשתלח בקודמו.
"יש לקבוע בצער, כי דבריו משקפים אי הבנה מוחלטת של תפקיד ביקורת המדינה בשנות ה-2000", מוסיף לינדנשטראוס. לדעתו, הערך המוסף של עבודת הביקורת הוא יכולתו לעסוק בתחומים חיוניים שאינם מטופלים בידי רשויות אחרות, ובמסגרת זו בדק את אסון הכרמל, המשט הטורקי, היערכות העורף למלחמת לבנון השנייה ופרשת הרפז.
מדיניות זו, ממשיך לינדנשטראוס, עלתה בקנה אחד עם החוק והפסיקה. "יש לציין בסיפוק, כי הרשויות הממלכתיות המבוקרות הפגינו בדרך כלל גישה בוגרת ואחראית יותר מזו שבאה לידי ביטוי בדברי המבקר שפירא. חוששני שגישה פסיבית וחדלת מעש, כפי שבאה לידי ביטוי בדברי המבקר, עלולה להשמיט את הבסיס המוסרי לביקורת ולפגוע אנושות באפקטיביות שלה. אם זה יהיה המצב", הוא טוען, חבל על המשאבים שיושקעו בביקורת, משום שעדיף שלא תהיה כלל מאשר שתהיה אנמית.
לינדנשטראוס תוקף את שפירא באומרו, כי התחום היחיד בו פעל בנחישות היה "לסלק מן הדרך את ניצב-משנה בדימוס נחום לוי, עוזר המבקר למאבק בשחיתות הציבורית, על-מנת שלא 'יקלקל את השמחה' בכמה בדיקות כואבות בהן היה עסוק, ביניהן בדיקת כשרות מימון הנסיעות של ראש הממשלה ושרים".
