שופט בית המשפט העליון,
אורי שהם, מותח ביקורת חריפה ויוצאת דופן על עו"ד חיים דויטש, בשל טענות שהעלה הלה בערעור בפני בית המשפט העליון.
דויטש ייצג אדם שהורשע בשורה של עבירות מין שביצע בשתי בנותיה של בת-זוגו, ילידות 1998 ו-2000. שהם דחה את הערעור על ההרשעה והעונש (14 שנות מאסר), וייחד לא מעט שורות לטיעוניו של דויטש שהוציאו אותו משלוותו.
דויטש טען, כי הרשעתו של מרשו "גובלת בעיוותים קשים מנשוא של העובדות והמסקנות, תוך מתן פרושים שההגיון אינו סובל והכל במטרה להרשיע את המערער". לטענתו, בית המשפט המחוזי בבאר שבע "היה מלא איבה, שנאת חינם ועוינות כלפי הסנגור" והביע סלידה ממרשו "באופן אישי".
על כך אומר שהם: "לא מצאנו כל בסיס לטענותיו החמורות של הסנגור, ונראה כי בית משפט קמא דן בסוגיות, אשר עמדו לפתחו, בסבלנות, בסובלנות וברגישות רבה. טוב היה עושה הסנגור, לו היה נמנע מלהטיח טענות אישיות, חסרות כל שחר, בהרכבו של בית משפט קמא, והיה ראוי לו להתמקד בטענות לגופו של עניין". שהם מעיר ביובש, כי דויטש ידע שיש לו משימה קשה מאוד - לערער על ממצאים עובדתיים - ובמקום לעשות זאת הוא בחר לתקוף את השופטים רויטל יפה-כ"ץ,
אריאל ואגו ויורם צלקובניק.
שהם לא גמר עם דויטש: "הסנגור המלומד מטיח האשמות סרק בבית המשפט, אשר היה רשאי, ואף חייב, להעריך את דרך תפקודן של אנשי הצוות המסייע, וביקורתו היא רלוונטית ונוגעת לעניין".
"לשון משתלחת ופוגענית"
זהו? ממש לא. "גם במסגרת הערעור על גזר הדין בחר בא-כוחו של המערער לנקוט בלשון משתלחת ופוגענית כלפי שניים מחברי המותב בבית משפט קמא, לשון שמקומה לא יכירנה בהתבטאויות כלפי ערכאה שיפוטית כלשהי. בא-כוח המערער מייחס לבית משפט קמא גישה עוינת ומגמתית הן כלפיו והן כלפי המערער, עד כי הדבר השפיע, לטענתו, על מידת העונש, ועוד נטען כי המערער 'הפך לשק חבטות' של בית המשפט בגין 'מחדלים' של מערכת החינוך 'ודבר זה התבטא בחומרת העונש המופלג בחומרתו'.
"לא נלאה את הקורא בשלל התבטאויותיו הבלתי ראויות והבלתי מקובלות של הסנגור, ונחסוך ממנו את פירוט טענותיו חסרות השחר כלפי הרכב בית משפט קמא. נחזור ונציין כי לא מצאנו כל בסיס לטענות אלה, ומוטב היה לו התמקד הסנגור בטענות לגופו של עניין ולא לגופם של שופטי ההרכב".
גם זה עוד לא הסוף. בית המשפט העליון הזמין תסקיר על המורשע ואפשר לדויטש להגיב עליו. הלה "ניצל הזדמנות זו, ובמקום להתייחס בקצרה לאמור בתסקיר שהיקפו עמוד אחד בלבד, הוא בחר לשלוח תגובה בת שלושה עמודים שאליה צירף (מבלי לבקש ולקבל את רשותו של בית המשפט), לא פחות משבעה מכתבים מטעם בני משפחתו של המערער, לרבות מכתבה של [בת זוגו]. אודה ולא אבוש, כי הנני מתקשה לסכם את טענותיו של בא-כוחו של המערער, המדלג מטענות לעניין ההרשעה לטענות הנוגעות לשאלת העונש, בלא כל הפרדה, תוך השתלחות בלתי פוסקת בבית המשפט".
"דרכו המרושעת וחסרת הרחמים"
לגופם של דברים, דחה כאמור שהם את הערעור, תוך שהוא קובע שהנאשם ובת-זוגו (אמן של הילדות) שיקרו בעדויותיהם ויש להעדיף את אלו של הילדות ושל עדים אחרים. על העונש אומר שהם:
"המערער, בדרכו המרושעת וחסרת הרחמים, פגע במתלוננות הקטינות וראה בהן אובייקט מיני זול ונגיש, לסיפוק יצריו המיניים הבזויים, תוך פגיעה פיסית ונפשית במתלוננות, הרכות בשנים. במקום לשמש למתלוננות כתחליף לאביהן הביולוגי, הוא ניצל אותן ואת גופן בהזדמנויות מרובות, אף מבלי לנסות ולהסתיר את מעשיו, ובכך פגע בתומתן ורמס את כבודן, כשהוא שבוי בידי יצרו הרע ותאוותו החולנית".
השופטים
עדנה ארבל ו
ניל הנדל הצטרפו לפסק דינו של שהם. את המדינה ייצגה עו"ד רחל זוארץ-לוי.
