בחירת נתיב

בחירת נתיב אל יעד מוגדר מראש

האדם הנו היצור היחידי בבריאה שזכה לבחירה חופשית; יש שהיו מוותרים על זכות זו אבל זהו נתון שאינו נתון לבחירתנו. פרשת השבוע שלנו מגדירה את הקצוות בבחירה החופשית - בין מה למה בוחרים בכל פעם שבוחרים - ומסתבר שאין אמצע, יש רק קצוות:

(דברים יא): [כו] רְאֵה אָנכִי נתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:

האמנם מתנה? מילא הברכה, אפשר (אולי) להבין איך זו מתנה, אבל הקללה, גם היא מתנה?!

(המשך תער"ב, חלק שני): וצריך להבין מהו עניין נותן לפניכם ברכה, שהיה לו לומר 'אני מברך אתכם'; מהו לשון נתינה על הברכה?! וגבי קללה, ביותר אין מובן לשון מתנה.

(דברים יא): [כז] אֶת-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: [כח] וְהַקְּלָלָה אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם:

(המשך תער"ב, שם): גם צריך להבין אומרו 'אשר תשמעו' משמע לשון ודאי - שודאי תשמעו - והלא אומר אח"כ 'אם לא תשמעו', א"כ הרי זה בלשון תנאי כמו בכל התורה, וכמו 'אם בחקתי תלכו' וכמו 'אם בקולו תשמעו' כו', ומהו אומרו 'אשר תשמעו'? גם מהו 'לפניכם' הרי היה לו לומר 'לכם' כו'.

כדי לנסות להבין זאת, יש צורך בהגדרה מדויקת של המונחים 'ברכה וקללה'; מן הפסוק עולה כי אלה מונחים הפכיים ועל כן אם נבין אחד - נדע גם את השני:

במקומות רבים בחסידות מבואר כי ברכה הוא לשון המשכת אורות עליונים מלמעלה והבאתם לידי גילוי למטה; מבחינת האדם, זהו מצב בו השמים מחייכים אליו ובכל אשר יעשה יצליח. ברור לגמרי כי קללה, לפחות בפשט, הנה מצב הפוך למתואר לעיל.

מנגנון הבחירה בנפש האדם

מטבעו, אדם נוטה לקבל השפעות שונות ובהתאם לכך משתנה בחירתו מזמן לזמן, עד כדי כך שדברים שהיו בלתי אפשריים מבחינתו, הופכים להיות שגרתיים לאחר שחולף זמן שבמהלכו ספג השפעות אשר היטו את רצונו, לפעמים אל ההפך הגמור.

(שערי אורה, שער החנוכה): וזהו הנקרא 'בעל בחירה'; שלפעמים בוחר בטוב ומואס ברע ולפעמים להפך - יבחור ברע וימאס בטוב, שזהו שינוי וחילוף בָּרָצון - שלפעמים יתעורר רצונו ולבו לילך בדרכי הטוב ולסור מרע ולפעמים יתעורר בהיפוך וכו'.

כיצד זה קורה ומדוע? ובכן, כל בחירה מוּנַעת על-ידי רצון כלשהו, ומאחורי כל רצון מסתתרת שאיפה לאיזשהו עונג שיגיע אליו כתוצאה ממילוי הרצון המסוים; לאדם, בהיותו יצור מורכב, ישנם סוגים שונים של עונג לשאוף אליהם ובעוצמות שונות.

ישנם סוגי עונג שאדם אינו מודע להם, לכן אינו שואף אליהם ולא שייך שיבחר במשהו המוביל אליהם. כלומר, לא מתעורר אצלו רצון שיניע בחירה בכיוון, כי אינו מודע אליו; עם זאת, בהחלט יתכן שייחשף ל-"תענוגות" חדשים ורצונו יתעורר בהתאם; על זה מצווה התורה שלא נעורר אצל עצמנו רצונות זרים וכך תמיד נבחר בטוב.

(שערי אורה, שם): שהאדם הוא בעל בחירה והוא בא בבחינת 'עץ הדעת טוב ורע' כו', ועל זה הוּסַד כל התורה ומצוות, לברר ולהבדיל בין טוב ורע בדרך בחירת הרצון דוקא (...) [כאשר הבחירה תהיה עוד בשלב הרצון, התוצאה [אכן] תהיה באופן שלא ישונה [בחירתו] מטוב לרע אלא תמיד יבחר בטוב ויסור מרע.

כאשר משה רבנו נותן לפנינו את הבחירה, הוא מגדיר לנו מראש שמדובר בקצוות, במקבילים שאינם נפגשים; אבל בו זמנית הוא גם רומז לנו כי היעד של שני הקווים הנו אותו יעד, והשאלה היא רק מה עוברים בדרך.

גם הברכה וגם הקללה מובילות אל אותו יעד? הייתכן?! מסתבר שכן; רק כך ניתן להבין שהקללה נחשבת מתנה כמו הברכה.

הברכה; אשר תשמעו אל מצוות...

ברכה, כאמור, זה לשון המשכה; ואיך ממשיכים אורות עליונים מלמעלה למטה? (אור התורה, בלק): ותחילת ההמשכה מבחינת שמו הגדול הוא ב[עסק] התורה.

כאשר אדם לומד תורה ומקיים מצוות לשמן, הוא ממשיך על עצמו ועל כלל ישראל אורות עליונים העשויים להתרגם כאן, בעולם העשייה הגשמי, לשפע של ברכה בגשמיות.

(המשך תער"ב, שם): וזהו שהמצות נקראות בשם 'זריעה' וכמו (מתוך תפילת שחרית): "זורע צדקות מצמיח ישועות"; שהמצות - הן רצון העליון, ונזרעו למטה בדברים גשמיים בכדי לתקנם [את הדברים הגשמיים] ויהיה על-ידי זה תוספת אורות כו'; וכמו עבודת אדמה, שהיא עבודה ויגיעה לתקן את הארץ שתהיה ראויה לזריעה כו', וכמו לסקל אבנים ולרפות את הארץ, שבלתי התיקון היא כדבר המקולקל שאינו ראוי לזריעה; וע"י החרישה וסיקול אבנים מתתקן הארץ, ובזריעת הגרעין הוא מצמיח ועושה פרי כו'.

וכן הוא העבודה הרוחנית במעשה המצוות; שזהו ירידת אור החכמה העליונה ורצון העליון, [והתלבשותו] בדברים גשמייים לבררם - עד שיהיו בבחינת כלים לגילוי אור הרצון העליון שמאיר בהם בלי שום הסתר פנים כו'; שבודאי צריך לזה יגיעה בחכמת התורה, [לדעת] איך ומה [לעשות כדי ש]יהיה בזה הבירור האמיתי של הטוב מהרע ויעלה לה' לרצון כו'.

וכדי שמעשה המצוות אכן ימשיך למטה את האורות העליונים, חייבים לעשות את המצווה בדיוק על פי הגדרים ההלכתיים שלה:

וכמו במלאכת הבניין שיש שכל וחכמה איך יהיה אופן הבניין בכדי שתהיה דירה אליו וחיוב השכל היא כפי העונג והרצון שלו בעצם ענין הדירה כו', כמו כן הוא בחינת החכמה דתורה באופן הכשר המצוה, שצריך להיות באופן כך וכך דווקא; וכמו איך שיהיה קלף התפילין ואיך תהיה כתיבתן ותיקונן והנחתן כו', וכן הוא בכל המצות כו', והוא לפי אופן העונג בענין הדירה בתחתונים כו'. ותיקון ובירור הדברים הגשמיים נעשה ע"י המצוה המתלבשת בהם כו', והוא על-פי אופן חיוב חכמתו יתברך בחכמה התורה כו'.

והקללה אם לא תשמעו אל מצוות

ועדיין לא ברורה הבחירה בלשון מתנה, אָנכִי נתֵן;

(המשך תער"ב, שם): ועל-פי הנ"ל יובן רְאֵה אָנכִי נתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה; הפשט הוא, מה שכתוב לשון נתינה, הוא כמו [שאמר ה' לאברהם אבינו] וְהיֵה בְּרָכָה (בראשית יב, ב); שאמרו רז"ל 'הברכות נתונות לך כו'' [שמעכשיו אתה תברך את מי שתרצה].

כלומר, כאשר יהודי מקיים מצוות כי כך ציווה ה' ועושה מעבר לנטייה הטבעית להסתפק במועט בתחום הרוחני, הברכות נתונות לו וברכותיו מתקיימות.

(ליקוטי תורה): וזהו שכתוב גבי ברכה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ ולא אם תשמעו כמו שכתוב גבי והקללה - 'אם', כי הברכה אינה בספק, כי בין כך ובין כך הסוף שיקויים הברכה.

איך יקויים הברכה כאשר יש אפשרות של קללה ח"ו?

(המשך תער"ב, שם): ומה שכתוב 'וקללה' הכוונה היא על תשובה; דעל-פי פשוט, אינו מובן מהו שאומר על הקללה אָנכִי נתֵן כו', אך קאי על התשובה והוא עניין "ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה" (דברים כג, ו); שעל ידי זה נמשך גילוי אור עליון יותר כו',

ולמה כתוב 'אם' לגבי הקללה-תשובה, ולא כתוב 'אשר' כמו בברכה? (המשך תער"ב, שם): שהרי אינו ודאי [שיצטרכו תשובה], שבאם יקיימו תורה ומצוות אין צריכים תשובה כו'; אבל כאן שאומר שניהם ברכה וקללה שהן מצות ותשובה, הרי א' משתיהן בהכרח שיהיה כו', ועל כן אומר "אשר תשמעון" לשון ודאי כו'.

(...) וידוע דביאת משיח הוא על-ידי התשובה (...) וזהו ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה כו', דתכלית הכוונה בבריאת העולם הוא שיהי' קיום המצות או תשובה (...) ומה שאמר "לפניכם" הוא לשון פנימיות; היינו שזהו פנימיות הכוונה בהתהוות העולמות כו'.

הנה כי כן יכולנו לבחור בברכה ולחסוך המון צרות; לא בחרנו נכון כי לא הקפדנו לשלוט על הרצון, לרצות מה שה' רוצה; אבל, עוד לא אבדה תקוותנו, לכך ניתנה חלופת התשובה; נשוב אל ה' ובכך יהפוך לנו ה' את הקללה לברכה מיד ממש.

ושיהיה רק טוב ליהודים.