לפני כמה ימים הייתה לי שיחה קצרה עם ניר, חבר ותיק שלי. ניר הוא איש תיפעול בשוק ההון, ובדרך כלל, יודע על מה הוא מדבר.
זה משבר זה?! שואל-אומר ניר. אז הבורסות נפלו, נכון. כמה קרנות של תאבי בצע התרסקו, בנק השקעות בן 150 שנה נסגר ביום אחד. אבל, תסתכל מסביב, אומר ניר, הכל פורח, אנשים חוגגים את החגים, בתי המלון מלאים, הטיסות עמוסות, הדיוטי-פרי שוקק חיים. בקיצור, איזה משבר ואיזה נעליים.
צודק ניר. את המשבר הנוכחי שומעים ברדיו ורואים בטלוויזיה, אבל עוד לא ממש מרגישים. אם אתם לא מתעקשים לבדוק מה עשתה קופת הגמל או קרן הפנסיה שלכם בחודשים האחרונים, תתקשו להבין על מה כל המהומה התקשורתית. אבל, אל תטעו. אין מצב שגל הצונאמי הזה יחלוף מעל ראשינו, ואנו לא נרגיש בכלום. המשבר הזה עוד יגיש לנו את החשבון, וזה לא יסתכם רק בחסכונות הפנסיוניים.
המשבר: פסיכולוגי
כולם מדברים על הבורסות העולות והיורדות, על מדד הדאקס והקאק והפוטסי, ואי-אפשר בלי להזכיר את הדאו ג'ונס והאס אנד פי 500. אבל מאחורי כל השמות המוזרים והמספרים שלידם, מסתתרת בעיה הרבה יותר עמוקה וקשה, שנכון יותר יהיה לתאר אותה דווקא במושגים הלקוחים מתחום הפסיכולוגיה.
יש כאן משבר אמון. משבר שבו הבנקים הפסיקו להאמין באנשים, והרבה יותר חמור מכך: הבנקים הפסיקו להאמין בבנקים אחרים. אגב, אם המשבר יחריף, הוא עלול להגיע לקטסטרופה בה היה העולם ב-1929 - השלב בו אנשים חדלו להאמין בבנקים.
וכאשר בנקים לא מאמינים יותר, הם מפסיקים לתת אשראי. וכשאין אשראי - אין כסף להשקעה ולצריכה, וכשאין צריכה - זאת כבר לא בעיה של שוק ההון, אלא מפעלים אמיתיים צריכים לפטר עובדים אמיתיים. לכן, נזעקו כל הממשלות והבנקים המרכזיים והתחרו אחד בשני בהודעות לעיתונות על כך וכך מיליארדי דולרים אותם הם מוכנים להשקיע כדי לעצור את המשך התגלגלות המשבר. ואגב, יש את כל הסיבות הטובות להאמין כי כל הפעולות הללו יביאו בסופו של דבר לסיומו של המשבר הנוכחי. זה יכול להימשך עוד כמה שבועות או חודשים, אולי אפילו שנים (להזכירכם, עשר שנים נדרשו לארה"ב כדי לצאת סופית מן המשבר של 1929), ובסוף זה ייגמר. אך עד אז יעסקו הכותרות בעולם בפיטורי עובדים, ירידת מחירים, פשיטות רגל, עלייה באבטלה, ובמילה אחת: מיתון.
אבל, גם אם התסריט הפסימי הזה לא יתממש, והמשבר יסתיים מחר בבוקר, הכלכלה שלאחר המשבר לא תהיה אותה הכלכלה שהייתה כאן קודם לכן, ממש כפי שעולם ההיי-טק אחרי שנת 2000 אינו עולם ההיי-טק שהיה לפניה. כולם יהיו יותר זהירים, יותר חשדנים, יותר סקפטיים, וגם שוק ההון יהיה יותר מפוכח, וכנראה גם יותר מפוקח (על-ידי רשויות הפיקוח).
וזהו אולי הלקח המרכזי מן המשבר הזה: אחת לכמה שנים, אחרי שהצטברו כבר לא מעט שכבות של חלומות וכזבים שנבנו זה על זה בהבל פה, זקוקה הכלכלה לאיזו רעידת אדמה קלה, שתמוטט את המבנים שיסודותיהם רעועים, ותשאיר אחריה רק את אלו שהוקמו על אדמה יציבה ובחומרים הנכונים. מי שיצליח להבין זאת, ישרוד את המשבר וייצא חזק יותר בסופו. מי שימשיך להאמין בסיפורי מעשיות על 'כלכלה אחרת', יהיה תמיד הקורבן של המשבר הבא.
