אהוד אולמרט - האיש שגנב כסף מאלמנות, מיתומים ומנכים, אותו פושע שסיפסר וקיבל שוחד בעסקי נדל"ן, מקצין בימים אלה את התבטאויותיו. עכשיו, אחרי שכבר ברור שיוגש נגדו כתב אישום חמור, אין לו, לכאורה, מה להפסיד. לכן הוא מנסה, כמעט באופן נואש, לאתרג עצמו, לזכות לתמיכת השמאל ולהציג עצמו כמשיח שלום. זה מפלטו של הגנב.
אולמרט מתנהג באופן מופקר וקיצוני ומסכן את האינטרסים הבסיסיים ביותר של ישראל. ביום שני (10.11.08) הוא ניצל לרעה את המעמד המיוחד לזכרו של יצחק רבין, ומעל בימת הכנסת הציג את ממשלות ישראל לדורותיהן כמי שעוולו וחטאו כלפי העם הפלשתיני. הוא הציג את המפעל הציוני באור שלילי, ואת מיטב המנהיגים בישראל, מדוד בן-גוריון ועד אריאל שרון, כמי ששגו: גם כאשר יישבו את השטחים ולא מיהרו בעבר הרחוק מלהסדיר את הבעיה הפלשתינית, וגם כאשר נמנעו במשך עשרות שנים מחלוקת ירושלים ומחזרה לקווי 67'.
גרוע מכך: בדבריו המופקרים - שנאמרו תוך ניצול ציני של אמצעי התקשורת שהעבירו בשידור חי את הדברים בשל המעמד הטקסי נוכח יום הזיכרון לזכרו של רבין - נותן אולמרט נשק בידי אויבי ישראל הגרועים ביותר, כולל אחמדינג'אד, נשיא אירן, ראש החמאס ברצועה, איסמעיל הנייה, ומנהיג החמאס, חאלד משעל. אויבים אלה לא זקוקים ליותר מתדפיס נאומו של אולמרט, כדי להציג את ישראל בפני מנהיגי אומות העולם כמי ששגתה במשך עשרות שנים, ועתה עליה לסגת ללא תנאים מכל השטחים ולחלק את ירושלים.
ייאמר כאן: גם אם מאמין אולמרט בכל מאודו בדברים שאמר - ודבר זה מוטל בספק שהרי הוא עצמו הלך בדרך אחרת עשרות שנים, הרי שנוכח מעמדו כראש ממשלה מכהן עליו להגביל עצמו ולהימנע, נוכח המו"מ המתקיים עם הפלשתינים, מאמירת דברים שיש בהם כדי לחבל באינטרסים של ישראל. שהרי ברור: דבריו עלולים לחזק עוד יותר את הדרישות מצד הפלשתינים ולהגדיל את המחיר שישראל תידרש/תיאנס לשלם.
אולמרט, המכהן כראש ממשלה בממשלת מעבר, מנצל לרעה את מעמדו. במקום שיעסוק עתה בענייניו האישיים ויאפשר למשטרה לסיים את החקירות - הוא ממשיך להתחמק ולהקשות. כבר עתה מתרצים הוא ואנשיו, בכזב זדוני, יש להדגיש, כי החקירות נגדו וסילוקו מכהונת ראש הממשלה נעשו נוכח השינוי בעמדותיו הפוליטיות. התנהלות מופקרת זו מתאפשרת לא במעט בגלל היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. היועמ"ש נמנע, משום מה, מחיוב אולמרט להעמיד עצמו לחקירות לפי צרכי החקירה, כל אימת שהוא נדרש לכך על-ידי החוקרים, ובכך מאפשר מזוז סחבת מכוונת שבה הוא עצמו אולי חפץ.
אולמרט מנצל לרעה את הנסיבות שנוצרו. הוא נוקט סחבת ונמנע מקביעת מועדים מתאימים לחקירות. בדרך זו הוא מנסה, בחודשים הספורים שנותרו עד הבחירות, לקבוע עובדות בשטח, לסנדל למעשה את הממשלה הבאה, וחמור מכך: להציג את עצמו כקורבן של הנסיבות, בעוד שהאמת היא שהוא מסולק בגלל פשעיו. לא פחות.
חבל שעמיתיו של אולמרט בממשלה, כולל השרים המכהנים מטעם קדימה - ובראשם ציפי לבני, רוני בר-און, שואל מופז וצחי הנגבי, נמנעים מלהעמידו במקומו. להם ניתן להבטיח: אל לכם להתבשם מהסקרים. במערכה הקודמת (ינואר-מרס 2006) - לא במעט נוכח החשיפות שלנו - "התנדפו" לכם מנדטים רבים וקדימה זכתה רק ב-29 מנדטים. במערכה הבאה הכל פתוח. יום השילם יגיע. הבוחר יבוא עמכם חשבון. ובקרוב. אנחנו נעשה ככל יכולתנו כדי להאיר את עיני הבוחר. נדווח, ונקפיד לחשוף גם מידע שמסתירים כלי תקשורת אחרים.
