סברתי כי המשבר הפיננסי והכלכלי הקשה בו מצוי העולם יחדיר מעט קורטוב של צניעות בקרב ציבור הכלכלנים ואלו שאינם כלכלנים, אבל מוחזקים כמי שמבינים משהו בנושא, כמו למשל יועצי ההשקעות שלנו, סוכני ביטוח שסיפרו לנו סיפורי מעשיות על תשואות מדהימות וכמובן, אין לשכוח, את הפרשנים הכלכליים בעיתונות הכתובה והמשודרת.
לא מכבר קראתי כתבה מעניינת
ובה ציטוטים נבחרים מהעיתונות הכלכלית בישראל בשנתיים האחרונות וממנה נוכל ללמוד היטב מה הבנתם של הכותבים בה במציאות הכלכלית ובכלכלה בכלל, ומה יכולתם לנבא תהליכים כלכליים. אני לא מניח שבעקבות כתבה זו עורך עיתון כלכלי כלשהו (לא נזכיר שמות אבל חשבתי, בין היתר, על גיא רולניק מ"דה מרקר") יניח את המפתחות ויפרוש למקום שקט בו יוכל להרהר בשקט בגיבוב ההבלים שבהם הלעיט את קוראיו. אני גם לא מניח שפרשן כלכלי כלשהו יודה שטעה במשהו בהנחותיו ובתחזיותיו. מי זוכר מה נכתב אתמול ומי בכלל טורח לקרוא ביקורת עיתונות?
היום מתעוררת סערה רבתי סביב תוכנית רשת הביטחון לחוסכים בתוכניות הפנסיוניות השונות. בתהליך מדורג, שהחל לפני תחילת כהונתו של נתניהו כשר אוצר, חדלה הממשלה להנפיק כמות מספקת של אגרות חוב ייעודיות לקרנות הפנסיה, קופות גמל ותוכניות ביטוח קצבה ובכך איפשרה הפניית הכספים לשוק ההון. המטרה המוצהרת הייתה להזרים לצורכי השקעה כספים רבים ובכך לקדם את פיתוח המשק. כיום, עם הנפילות הקשות, נשמעת התביעה לחזור ולהוציא את כספי החיסכון הפנסיוני משוק ההון ולהעניק רשת ביטחון לחוסכים שהפסידו.
שאלות מרחפות באוויר איני כלכלן ואיני פרשן כלכלי ואין לי כוונה כלשהי להתערב בוויכוח מלומד בו כלכלנים ואנשי כספים מנוסים החולקים זה על זה בלהט רב ומאשימים איש את רעהו בעיוורון, בפופוליזם, באינטרסנטיות ובמניעי בחירות. אני מניח שבמידה רבה כולם צודקים. תקופת בחירות היא ממש לא הזמן להתחייב למשנה כלכלית כלשהי - כעת צריך רק לגלגל את האשמה לפתחו של היריב הפוליטי.
אף על-פי כן בכל הנוגע לסוגיות שבמחלוקת הייתי מבקש שישיבו לי על מספר שאלות פשוטות. אודה לכל מי שישיב, אם יעשה זאת במילים פשוטות, תוך התחשבות מרבית בהבנה המוגבלת שלי בנושאים כלכליים.
השאלה הראשונה שברצוני לשאול היא האם הרווחנו או הפסדנו לאורך שנים בתוכנית החיסכון הפנסיוני שלנו. אין שאלה שעליה אנו מקבלים תשובות סותרות יותר. חלק מהפרשנים מסביר לנו שלא רק התשואות נעלמו, אלא גם הקרן הריאלית אותה השקענו, נפגעה קשה. אחרים, כמו נחמיה שטרסלר, הצודק תמיד והמתנגד נמרצות לרשת ביטחון, מסבירים לנו שרק חלק מהתשואות נעלמו ועדיין לאורך זמן התשואות של כספי הפנסיה בשוק ההון היו טובות. אני מניח שהתשובה משתנה מאדם לאדם ולפי מספר השנים בהן הוא חוסך ואף על-פי כן, איש לא טרח להמציא לנו נתונים ממוצעים כלשהם.
בולטת העובדה שהגופים בהם חסכנו אינם מספקים לנו נתונים אמיתיים ואיש לא פרסם טבלה השוואתית מלאה ומחייבת של תשואות, אפילו ממוצעות, באפיקי ההשקעה השונים. גיליתי שקיים בכלל ויכוח עד כמה רצוי לגלות את העובדות לחוסכים. ניסיתי לבחון באתר של משרד האוצר וגם שם הנתונים חלקיים ולא ברור לחוסך ההדיוט היכן עליו בדיוק לחפש. למותר לציין כי חברת הביטוח שלי (כלל) לא טורחת בכלל להמציא לי נתונים משמעותיים כלשהם.
ההיגיון של מי שאינו כלכלן אומר שאם התשואות בשוק ההון אכן היו טובות ונשאו רווחים ריאליים, למרות המשבר בשנה האחרונה, הרי שבוודאי אם נרצה להבטיח לכל חוסך החזר ריאלי של השקעתו בצירוף ריבית צנועה של כ3% לשנה, הבטחה כזו לא צריכה בכלל לעלות כסף, שהרי מר שטרסלר טוען שממילא התוכניות אכן הבטיחו תשואה גבוהה יותר, למרות ההפסדים-אם כך מדוע טוען שטרסלר שמתן רשת ביטחון תעלה מיליארדים?
שאלה מתחייבת נוספת- אם הפניית כספי חיסכון לטווח ארוך לשוק ההון מפתחת את הכלכלה ומבטיחה תשואות גבוהות לטווח ארוך, מדוע לא תנפיק הממשלה אגרות חוב מיועדות ושהיא עצמה תשקיע את הכספים שיתקבלו בשוק ההון? האם מומחי בנק ישראל אינם יכולים להנפיק אג"ח צמודות בריבית של 4% לשנה ולהרוויח יותר בשוק ההון. אם הם אינם מסוגלים לעשות זאת, אז כנראה שהטענה בבסיסה אינה נכונה.
אין לי דעה אם צריך לתת רשת ביטחון, למי וכמה. אין לי גם מושג כמה עלולה לעלות רשת ביטחון ואם יש אלטרנטיבות טובות יותר להגן על כספי החסכונות לטווח ארוך. כאשר אנו שומעים את כל הגורמים האינטרסנטיים מתווכחים בלהט בנוגע לשאלות אלו ורואים שגם ל"פרשנים האובייקטיביים" אין מושג קלוש על מה הם מדברים, אזי ברור שכל איש לנפשו וכל אדם לגורלו. איכשהו נדמה לי שבסופו של יום ינצחו כרגיל אילי ההון, הבנקים וחברות הביטוח וכספי המיסים שלנו ישמשו בראש ובראשונה על-מנת לחלצם מהשקעות כושלות בכל רחבי תבל.
