|
|
הכור בדימונה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
יוליוס מלק, כימאי ועובד מחקר בכור הגרעיני בדימונה, טוען כי התלונן והתריע במהלך השנים בפני הממונים עליו ובפני חברי הוועד על חריגות חמורות בנהלי הבטיחות והדיווח על תהליכים ועבודות המבוצעות בכור, ליקויים שיצרו סכנה ממשית לשלומם ובריאותם של עובדי הכור וחלקם אף נגעו ישירות לבריאותו-שלו לאחר שנפגע בתאונת עבודה עקב תקלה בתהליך כימי בו השתתף.
לדבריו, התרעתו על ההתנהלות הלקויה של הקריה למחקר גרעיני מהווה לכאורה הפרה הן של הדין הישראלי והן של המשפט הבינלאומי, ובפרט הפרה של הוראות אמנת הלסינקי בדבר ניסויים בבני אדם.
למרבה הצער, טוען מלק, התרעותיו נפלו על אוזניים ערלות ולא זו בלבד שהוועד כמו הגורמים האחראיים לא עשה את המוטל עליו לתיקון הפגמים והליקויים בכור הגרעיני, אלא שבפועל הוועד יחד עם ההנהלה פנה לדרך הפוכה, ופעל לפגוע ב"שליח" המתריע, כלומר: בו עצמו.
לדברי מלק הוא הועבר ממחלקה למחלקה באופן שפגע אנושות בהתקדמותו המקצועית ובשנותיו האחרונות כלל לא הועסק במקצועו. בדיעבד הסתבר לו כי מזה מספר שנים מועברים לתיקו האישי מכתבים פנימיים בהם מבקשים גורמים שונים את פיטוריו, מבלי שהדבר מובא לידיעתו.
בתביעתו כנגד ארגון סגל המחקר במשרד הביטחון - ארגון העובדים היציג של עובדי הכור, וכנגד שלוחו של הארגון - ועד עובדי המחקר, הוא טוען כי עתידו המקצועי הוכרע מיד לאחר הצגתו באור שלילי כעובד עצל, שחצן, ומתנסה והפיכתו קורבן לתופעה בה קבוצה מתלכדת כנגד אחד מחבריה כדי לפגוע, להציק ולהתעמר בו. כל זאת רק מאחר שהממונה הישיר שלו ראה בדרך זו אמצעי כדי להיפטר מעובד מקצועי טוב, מוכשר, ומשכיל יותר ממנו העלול להוות איום מקצועי עליו כממונה. משכך, פעל הלה כדי לסלקו תוך כדי יצירת תדמית שלילית לו בפני הממונים עליו, מהלך שהצליח מעל המשוער.
התובע טוען כי גם חברי הוועד נטלו חלק בבריונות והשפלה קבוצתית זו. הוועד לא העניק לו כל הגנה ו/או סיוע כדי לעזור לו להתגבר על ה"חרם" המקצועי והחברתי שהוטל עליו. עוד טוען התובע כי דרגתו עוכבה משך שנים ארוכות והוא פרש מעבודתו לפני כ-5 שנים באותה הדרגה בה נקלט מבלי שקודם כלל במהלך כל שנות עבודתו. התובע מדגיש כי לא היה בקריה למחקר גרעיני מקרה דומה לזה שלו, של עובד שמעולם לא קודם, וזאת מבלי שארגון העובדים היציג ו/או הוועד השמיעו מילה על כך.
לדברי התובע, כל בקשותיו להשתבץ בתפקידים המתאימים לכישוריו נדחו, והוא עשה מאמץ כדי להשתלב, לתרום ולהיות מועיל למערכת אך כל ניסיונותיו נדחו. לטענתו, הוא עמד בקריטריונים המקובלים לקידום והעלאה בדרגה במקצועו בדרוג המחקר, אך בפועל התקדמותו נחסמה בעוד הקריה למחקר גרעיני קולטת עובדים וחוקרים מבחוץ.
לדבריו, פניותיו לוועד כי שיסייע בידו למצות את זכויותיו מאחר שההנהלה השכם והערב פגעה בו ובזכויותיו, בעיקר באלה המגיעות לו כעובד מחקר, לא נענו וכך נתן הוועד בשתיקתו את הסכמתו להתעמרות בו.
לטענתו, הוא פנה אל ארגון העובדים כדי לקבל את הגנתו מפני ההנהלה בנושא הבטיחות, לאחר שבעבודות חקר שעשה התגלה לו כי אין ההנהלה פועלת ומנהלת מדיניות בטיחות ראויה - בעניין הערכת חישובי חשיפה פנימית. זאת בניגוד לתקן ובנוגע לאי-מתן טיפול רפואי נדרש ונחוץ, שמטרתו להקטין את החשיפה הפנימית לחומרים רדיואקטיביים, נתקלה אף היא בדלת נעולה.
לטענת התובע, הארגון והוועד לא נענו לקריאתו לעזרה באשר להתרעותיו בקשר לכשלים בבטיחות, בדיווח על תאונות ובשיטות השונות בכור הגרעיני שסיכנו את בריאות העובדים.
בית הדין מתבקש לחייב את הארגון והוועד לפצות את התובע בגין מלוא נזקיו כתוצאה מאילוצו שלא כדין לחתום על הסכם הפרישה, והמתבטאים בהפסדי כספים עד למועד פרישתו המתוכננת לפנסיה. בנוסף, הוא דורש לפצותו בגין נזקיו הבלתי ממוניים המתבטאים בעוגמת הנפש עקב דרך העסקתו הפוגענית ופיטוריו המיותרים והפסולים.
עוד מתבקש בית הדין להורות לארגון ולוועד לתקן את העוול שהם בעצמם גרמו על-ידי החזרתו של התובע לעבודתו בכור הגרעיני לפי מלוא הוותק והדרגה המגיעה לו כעובד מחקר ותיק.
