חברון - בירת מדינת יהודה

ללא זיקוקי דינור וללא הורה ברחובות, בחברון קמה לפני כמה שנים "מדינה בתוך מדינה". אין כל קשר אם בית המריבה שייך למתיישבים אם לאו. העובדה היא שבחברון, קבוצה של נערים שיש לה הנהגה, הקימה שלטון משלה והיא עושה ככל העולה על רוחה. זו אנרכיה שאין כדוגמתה ומי שאשם בכך הן ממשלות ישראל לדורותיהן.

במשך שנים רבות העדיפו ממשלות ישראל להתעלם מן הנעשה בחברון על-ידי קבוצת אנשים המסרבת בכל תוקף להכיר בזכותה של ממשלה בישראל להשליט את מרותה, ללא כל קשר לצבעה הפוליטי של הממשלה. אותה קבוצת פורעי חוק מכונה "עשבים שוטים" במטרה להבדיל אותה מיתר המתיישבים שומרי חוק וסדר הגרים ביהודה ושומרון. אף אחד אינו יודע בוודאות מה מספרם ומהי מידת התמיכה של המתיישבים האחרים, אך קבוצה זו מיליטנטית מאוד, בלתי מתפשרת, מונעת על-ידי אידיאולוגיה דתית צרופה הנמצאת מעל לכל סמכות של הממלכה. מנגד, הממלכה חסרת כל נחישות לעקור את "העשבים הללו" מן השורש, לכן האנרכיה חוגגת.

איזה הורה ישלח את בנו על-מנת שיומטרו עליו אבנים?

היו שהתריעו על הסכנה שבמשיכת כתף כאשר המדובר בהפרות חוק המוניות, אך אלה היו מבחינת קול קורא במדבר. שנים הממשלות אינן מסוגלות להשליט חוק וסדר על הקבוצה הזו שכל מטרתה, כנראה, להבעיר את המזרח התיכון כולו מתוך אמונה שככל שיהיה רע יותר, כך תצמח תועלת רבה יותר ליהודים. כל עוד הדברים נאמרים בעלמא אין בהם סכנה, אך כאשר המילים הופכות לנשק שמכוון כלפי הממלכה, הממלכה חייבת להיות נחושה אם היא חפצת חיים.

היות ומתיישבי חברון יושבים בה ברשות ובסמכות, זכותם המלאה ליהנות מהגנת הממלכה, אך כאשר אותה קבוצה רדיקאלית מרימה יד על חיילים או שוטרים, עליה להיגדע ומייד. מי שמרים את ידו על חיילים שנשלחו לבצע את המשימה ואין להם ברירה אלא לעשותה, אינו ראוי להגנתם בשעת הצורך.

הפורעים היהודים אינם מכירים בסמכותם של החיילים לבצע את הפקודות שממשלה נבחרת בישראל, ללא שום קשר להשתייכותה הפוליטית, רשאית לתת לצה"ל. אז מדוע על צה"ל לשלוח חיילים צעירים להגן על אותם פורעים כשאלה ממטירים עליהם אבנים וסלעים, צבע וחומצה או תפוחים מלאי מסמרים? האם יש הורה אחד במדינת ישראל שמוכן שבנו יסתכן בעימותים עם יהודים שמסוגלים לכל מעשה? מדוע קולם של הורים אינו נשמע ברור וצלול? מדוע מפקדי צה"ל ושוטרים חייבים להיות מטרה לנאצות של הבריונים הללו?

הגבול הדק בין לגיטימי לבין אנרכיה

רוב המתיישבים בכל אזורי יהודה ושומרון הם שומרי חוק וסדר. אסור להכתים אותם בגלל אותה חבורה של פורעי חוק. באותה מידה, על המתיישבים באזורים הללו להקיא מתוכם את הבריונים. הוויכוח על עתיד השטחים הוא ויכוח לגיטימי שחייב להתנהל במסגרת כללי המשחק הדמוקרטי ולפי החוק. כל סוג דיון אחר, עלול להמיט אסון על המדינה.

ההיסטוריה היהודית רוויה בדם יהודים שנשפך על-ידי יהודים. הקיצוניים שביהודים הביאו, לעיתים מזומנות, אסון על כלל החברה היהודית. אין צורך להזכיר את המקרים הללו כי כל אחד מכיר אותם היטב.

פינוי בית המריבה ודאי ימשיך להעסיק את המערכת הפוליטית שממילא מתלהטת ככל שמתקרבים לבחירות. מותר ולגיטימי לנהל מאבקים פוליטיים, כולל על בית זה או אחר בחברון. אסור לחצות את הגבול שבין הלגיטימי והחוקי לבין אנרכיה בריונית.