המכתב מיועד למר א"ב – ידיד חיפאי, משכבר הימים, הזכור לי לטובה מתקופת השירות הצבאי (שירות חובה בצה"ל).
הנושא של המכתב הוא המאמרים שלי, שזכו לתגובותיו, העלולים להטעות. מכיוון שההטעיה הזו היא עלולה להיות גם נחלתם של קוראים רבים אחרים, המכתב משוגר בפומבי.
אז דע, אמיר, אני איני מנותק מערכים הומניסטיים, לרבות כלפי הזר והשונה, ואיני מבטל דו שיח עם בעלי דעות אחרות או אף הפוכות משלי. למעשה אף איני משוכנע כי אתה, ככלל ואם הנך מחזיק בדעות שמאלניות, כלל לא רחוק ממני בהשקפת העולם. וודאי שאינך רחוק ממני בנקודות המוצא.
להבהיר:
א. אחיזתי בארץ ישראל השלמה אינה מונעת מתפישה דתית או אמונית. מהבחינה הזו – צדק פרופ' ישעיהו ליבוביץ, שהזכיר בכמה מקומות במשנתו כי הספרות האמונית ביהדות נכתבה והתפתחה דווקא בגולה. גם קדושת הארץ זרה לי – זו ארצי גם בלי להגדירה כקדושה. אלא שחפץ חיים אני, ואיני מוכן לקחת סיכון לגבי קיומי הפיזי, וזו נקודת מוצא ראשונה.
ב. מה לעשות, אני גם מאמין לאחמדינג'אד ודומיו כשהם אומרים בפשטות ובטיפשות כי מאווייהם – לחסל את מדינת ישראל, וכנופיות הטרור קרובות אליו. זה לא בדיוק ויכוח פוליטי או טריטוריאלי, וההינתקות מוכיחה זאת. גם נכונותו של אהוד ברק לתת לערפאת 95% מהשטחים הכבושים תמורת שלום – וסירובו של ערפאת לקבל – מוכיחים כי זה לא עניין של אדמה אלא זה עניין של השמדה. איננו יכולים שלא לדעת את אשר אנו יודעים. וזו נקודת מוצא שנייה.
ג. ועוד, אני מעריך מה יקרה אם במלחמה קרובה - ידנו תהיה על התחתונה ודגניה א', לדוגמא, תיכבש על-ידי מדינת טרור או כנופיות טרור. נראה לי כי בעניין זה הדמיון שלנו יהיה די דומה, ואני – אעשה הכול כדי שזה לא יקרה, ואם צריך, (וצריך!), אתחמש גרעינית ואכבוש שטחים שיבטיחו את חיי וחיי הדורות הבאים כאן. נקודת מוצא מובנת, ואפילו הומניסטית, לא? בסך הכול מדובר בהבטחת הקיום מול כה הרבה שונאים סביב...
ד. זאת ועוד. יש לי גם נקודות מוצא מוסריות, א"ב חברי, לפיה B<>לא אושיט יד לשלום עם שליט אכזר הטובח בבני אדם. זה אלמנטרי. בנוסף, המוסר שלי אומר לי כי מחבל שרוצח ילדה חדלת אונים רק בגלל שהיא יהודייה – דינו מוות על אתר, ואם בכך אנו חלוקים, אז ניחא, אך זהו המוסר שלי (לא עובר מבחן בג"צ, אני יודע).
ה. ועוד, אני בעד זה שמי שאוסר מלחמה נגדי – צריך לשאת בתוצאות כשיפסיד בה, כגון, ניסית לכבוש את דגניה א' ולא כל כך הצלחת – אז שא נא בתוצאות ההפסד ובמקרה זה הפסדת את רמת הגולן לנצח; תשמח שדמשק עדיין אצלך, לאור כוחו של צה"ל. לזה קוראים גם כוח הרתעה. וזכור, לפני הכיבוש – ירו לעבר יישובי הצפון, וכך יהיה אם איזה שמאלני הזוי בתפקיד של ראש ממשלה יחזיר את רמת הגולן לשלטון הסורי, בשלמותה או בחלקה. בזה איני רוצה לערוך ניסויים, ויתירה מכך, אין לי סמכות מוסרית לסכן יקיריי.
אז מה כל הסיפור?
אני רק רוצה לגור בזיכרון יעקב ללא הפרעות, ולנסוע למשרדי בחיפה ללא שום סיכון, ובעוד כמה מקומות לצורך חופשות וכו', אלא שבכל אלה – לא איש של פשרות אני, כי ככל שמדובר בקיום הפיזי, ולמען זה צריך (אין ברירה) את כל ארץ ישראל, כולל הכור בדימונה וכמה דברים נוספים.
