אין ספק כי קיום בחירות דמוקרטיות הינו חגיגה לתפארת המדינה. זהו פסטיבל לדמוקרטיה ולרווחת העם אשר בוחר את נציגיו והנהגתו לארבע השנים הקרובות או ליתר דיוק לשנתיים הקרובות.
באורח פלא ואף קוסמי, ניתן לומר כי אנשים רבים ונבחרי ציבור אשר לא הכירו אותך כלל לפתע חפצים להיות בסביבתך, שואלים לשלומך ולשלום משפחתך ובמקרים מסויימים מתעניינים בסביבתך. זהו קסם הבחירות. לא רק שבוחרים נציגים חדשים-ישנים להנהגת המדינה אלא מתווספים חברים חדשים ישנים שלפתע צצים מכל מיני מקומות. אולם, כפי שהחברים הללו צצים, כך הם נעלמים מיד עם סיום הפסטיבל הדמוקרטי. כאשר אתה מעוניין לשוחח עמם לא רק שהם ממש עסוקים והם מבטיחים לחזור אליך בהקדם (בעוד שנתיים בערך), לעיתים המספר טלפון כלל לא שייך אליהם, או שהחליפו את חברת הסלולר ולא ניתן לאתרם אלא רק על מרקע הטלוויזיה. אכן חגיגת דמוקרטיה בעיצומה.
בבחירות דמוקרטיות, העם בוחר את נציגיו לכנסת, אולם במקרים רבים נציגי הכנסת המיועדים בוחרים את נציגי העם אשר ביכולתם לגייס ולרכז עבורם קולות בוחרים. התבלבלתם, גם אנחנו. נקצר את המשפט ונאמר כי הנציגים המיועדים לכנסת אוהבים ורוצים לימינם את "קבלני הקולות", ולמען קבלת אהבתם של קבלני הקולות, הם מוכנים לשלם הרבה גם מתקציבם האישי וגם מתקציב המדינה במקרים מסויימים, וכך ליצור במילים פשוטות "כלכלת בחירות".
ניתן לתמצת ולומר כי כלכלת בחירות היא מדיניות כלכלית שממשלה מנהיגה בתקופת בחירות לצורך קבלת אהדה מהציבור לבחור במפלגה השלטת אשר נמצאת בשלטון ומתמודדת שוב לקבלת השלטון לידיה. הנושא מתאפיין בגידול בתקציבי רווחה, הקטנת מיסוי, פיתוח תשתיות, חינוך וכן קידום תהליכים והקדמת מימון לעיתים. מחד, ניתן לומר כי כלכלת בחירות מיטיבה עם העם: מפחיתים מיסים, מקדימים מימון וכד', הכל למען העם. מאידך, לא בכדי ישנם לוחות זמנים מוגדרים, תוכניות ביצוע וגזרות תקציביות כך שלכל קדם מימון או שינוי בתמהיל אשר הוחלט עליו במשרד האוצר ובמגזרים האחרים, עשויות להיות השלכות אשר לא יעודדו את המשק אלא יקטינו את אופק הצמיחה.
ניתן לחלק את תקופת "כלכלת הבחירות" לשניים: טרם קיום הפריימריז למפלגות הגדולות, ולאחר קיומם בואכה קיום הבחירות הארציות. טרם קיום הבחירות הארציות פרטתי את המוטיבים החוזרים בפיסקה למעלה. לכן אתמקד בתקופת הפריימריז של המפלגות הגדולות.
כלכלת הבחירות בתקופת הפריימריז של המפלגות הגדולות מצטמצמת ברמה הארצית ומתרחבת ברמה המוניציפאלית. כלומר, אם בבחירות הארציות מדברים על דברים גלובליים, קרי הפחתת מיסים והעלאת שכר, הרי בתקופת הפריימריז מדובר על העדפה נקודתית כמו פיתוח תשתיות בעיר מסויימת, הקדמת מימון ליישוב מסוים או לפרויקט מסוים. על כן "קבלני הקולות" מעדיפים את התקופה הזו בשל היכולת להשפיע על הפוליטיקאים לצרכיהם.
אותם גורמים בעלי השפעה באזורם מכינים רשימת בקשות מנבחרי הציבור ולמעשה כופים אותה על נבחרי הציבור, וברמיזה ובקריצה מדגישים את "החשיבות" הרבה של אותה רשימה. הרשימה כוללת סיוע לפרויקטים ספציפיים שנשכחו במגירה, פיתוח תשתיות אשר לא היו בסדרי עדיפויות של המשרד עד כה, איוש של תקני כוח אדם פנויים שממש "חשוב" לאיישם עתה וכד'. חלון פרוץ זה מפלה בין מקומות מסויימים, בין מגזרים, בין חזקים לחלשים ובין מקורבים. האם זה ראוי כי עיר מסויימת במרכז גוש דן, אשר ראש העיר מקורב לשרים, יקבל עתה קדם מימון לפרויקטים תיירותיים אשר אמורים לקבל מימון בשנה הבאה? וזאת על חשבון מימון של שיקום שכונות בפריפריה ברחבי הנגב והגליל אשר להם אין קירבה ויכולות השפעה, ולתושביהן אין "לובי" חזק בקרב הממשלה?. זוהי דוגמא להליך לא ראוי שעשוי להיות בתקופת בחירות.
ניצול זה של קבלני הקולות את נבחרי הציבור הינו דבר לא ראוי וטוב שייעלם ממחוזותינו. בתי המשפט, בשורה רבה של פסקי דין, חיוו דעתם על תופעה פסולה זו והדגישו את החובה להוקיע אותה, אולם הדבר אינו פשוט כלל. נבחרי הציבור זקוקים לקולות ואותם קבלנים מספקים להם אותם. זוהי למעשה משוואת אפס. שני הגורמים כרוכים זה בזה ומאכילים אחד את משנהו על-מנת להגיע לשובע הדדי. האחד בעצם היבחרו לכנסת והשני בעצם מימוש האינטרסים שלו.
שומרי הסף של הממשלה - החשב הכללי, היועץ המשפטי והממשלה עצמה, קבעו שורה של נהלים והתערבות רגולטורים וביורוקרטיה משמעותית בכל הקשור לבניית תוכניות עבודה וחלוקה תקציבית (בדגש על תקופת בחירות) על-מנת לצמצם את התופעה ולהעלימה מנופנו. אולם בשל אילוץ, ולעיתים מתוך רצון בתקופת הבחירות, נבחרינו מוצאים את הדרך להצדיק את שינויי התוכנית ואת הצורך הממשי לתקצב את הפרויקט המדובר דווקא עכשיו. לא אחת, עולות ביקורות כלפי התהליכים הבירוקרטיים אשר מונעים מימוש הבטחה זו או אחרת, אולם הביורוקרטיה, ככל שהיא מעכבת דברים ומתועבת על-ידי הציבור, לעיתים מוכיחה את עצמה בדיוק בתקופה זו של שמירה על כספי הציבור - שמירה על שקיפות, חלוקה שוויונית והקפדה על טוהר המידות כלפי העם והמדינה כולה.
אין מחלוקת כי כולנו רוצים בטובת המדינה ותושביה, וכי שיטת הבחירות הדמוקרטיות הינה השיטה הנכונה והרצויה. אולם, כמו בכל שיטה ובכל תוכנית ישנן חוליות חלשות בשרשרת ועלינו להיות מודעים להן ולחזק אותן על-מנת שלא יישברו ויגרמו לניתוק ולשבר של ההליך הדמוקרטי בקרבנו.
