|
|
יהיה מרתק [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
אם מגיע לציבור לצפות בעימות ציבורי, על כל מרכיביו של מופע מוצלח, הרי יהא זה עימות בין משה פייגלין לבין צחי הנגבי. עימות מסוג זה אינו רק טעון רגשית, במיוחד לאחר שהנגבי קרא לציבור בשידור ברדיו ליזום פסילת פייגלין מבחירתו כחבר כנסת באמצעות פנייה לבג"צ, אלא גם מרתק מן הבחינה האינטלקטואלית; ומי שסבור כי יש בעימות כזה יתרון לאיש התקשורת המשופשף, המשפטן הנגבי, אשר מצוי בכלי התקשורת כבביתו הפרטי – טועה, וקוראי מקור ראשון - שם מופיעים מאמריו הרהוטים של פייגלין - יודעים מדוע.
על סמך מה יצאה הקריאה הקיצונית מפיו של הנגבי נגד פייגלין? על סמך מידע מוטה, מעוות ושגוי. ובאיזה תחום בו נפלה השגיאה, מדובר? בתחום המשפטי, בו לכאורה אמור להיות להנגבי יתרון, ומכאן עניין נוסף בעימות המוצע.
פייגלין רואה בהנגבי את הנציג של קבוצה אליטיסטית בעיני עצמה, חסרת פנים אך בעלת זהות ברורה עם יעדים ודרכי פעולה, השלטת במדינה בעריצות וביד רמה. לקראת ניצחונו הצפוי של בנימין נתניהו בבחירות, טוען פייגלין כי קבוצה זו אליה משתייך הנגבי ובשמה הוא פועל - לוטשת עיניים לכיוונו של נתניהו, וזוממת ומתכננת המשך שלטונה במדינה – דרכו.
הזיהוי של פייגלין את הנגבי כאחד מראשי קבוצה זו, אינו הזוי אלא דווקא נכון ומדאיג, אך הקרדיט שפייגלין מייחס לה, כאילו היא תפעל ותממש את תוכניותיה דרך נתניהו – מוגזם; חשש זה מופרז ואינו מוצדק, ואף אם יש מחשבה כזו היא לא תצא אל הפועל.
הנגבי מחזיק בדעה כי פייגלין אינו מכיר באושיות השלטון של מדינת ישראל, הא ראייה, הוא אמר שאינו מגיש בג"צ לשם תיקון העוול שנעשה לו בעקבות העברתו מהמקום ה-19 ברשימת הליכוד לכנסת, למקום ה- 36, מהסיבה שאינו מאמין בבג"צ. בנוסף, באותו ראיון ברדיו טען הנגבי נגד המתנחלים, כאילו בניגוד להחלטת בג"צ - אכלסו את הבית בחברון והמשיכו להשתכן בו גם לאחר פסק הדין של בג"צ.
הנגבי טועה פעמיים: אין כל קשר בין הערכתו הריאלית של פייגלין כי לא ייוושע מהחלטת בג"צ, וחוסר האמון של פייגלין, כמו רבים אחרים, בבג"צ – לבין קבלת מרות החוק. יכול אדם שלא להאמין בבית המשפט מבחינת ההליך לו הוא זקוק, לסבור כי בית המשפט טועה בקביעות בהחלטותיו משיקולים זרים שמשתרבבים אל פסקי הדין, וסבור כי לא כדאי לו לקבל סיוע מבית המשפט לאור חוסר אמון זה – ועדיין לא להיות מוגדר כרומס חוק או כמי שלא מקבל את מרות בית המשפט.
הטעות השנייה של הנגבי חמורה יותר, מבחינת השפעתה על הציבור, בהיותה הטיית דברו של בג"צ במסווה של פרשנות משפטית: בג"צ לא החליט שהבית בחברון יפונה, אלא קבע שלמדינה יש סמכות לפנותו, וההבדל ברור.
העימות המוצע אינו בין מועמדים לראשות הממשלה, אך הוא עשוי להיות מרתק פי כמה, כי בעוד בנושא ראש הממשלה הבא כבר ברורה התוצאה, הרי שבמישור האידיאולוגי ראוי וצריך להבהיר כמה דברים, וטוב לעשות את זה באמצעות עימות נוקב בין יריבים אידיאולוגיים.
