לבית המשפט המחוזי בלוד הוגשה תביעה ובקשה לאישורה כייצוגית בהיקף מוערך של כ-1.5 מיליארד שקל כנגד רשות המיסים בטענה לסירובה שלא כדין להתיר בניכוי הוצאות כיבוד מחוץ למקום העסק, זאת חרף הוראות פקודת מס הכנסה, התקנות והפסיקה.

התביעה הוגשה על-ידי חברת מהילי המעניקה שירותי אבטחת מידע, מחשוב וכו' לחברות וגופים. לדברי החברה במסגרת פעילותה בכלל ופעילות השיווק שלה בפרט, נפגש מנכ"לה ניר לוי או מי מטעמה עם לקוחות פוטנציאליים כאשר לעיתים מתקיימות הפגישות הללו בבתי קפה. בנוסף מנהלה של החברה או מי מטעמה מתכבדים לעיתים בזמן שהותם מחוץ למקום העסק הקבוע בקפה ומאפה והכל במהלך עבודתם ולצורך ניהול וקידום עסקי החברה.

לדברי התובעת הוצאות כיבוד במהלך פגישות המתקיימות מחוץ למקום העסק הקבוע ולעיתים בבתי קפה, בין מי מעובדיה או מנהליה לעיתים עם לקוחות פוטנציאליים כחלק ממאמצי השיווק שלה, הינן אינטגראליות וכרוכות לפעילותה העסקית, ועל כן מותרות בניכוי.

כך גם בכל הנוגע להוצאות כיבוד מחוץ למקום העסק הקבוע במהלך פעילותה העסקית השוטפת, בין אם מדובר בנסיעות או פגישות עם לקוחות, ספקים או גורמים עסקיים אחרים, הינן הוצאות מותרות בניכוי, ואולם לעמדת רשות המיסים הוצאות כיבוד מחוץ למקום העסק אינן מותרות בניכוי.

בתביעה נאמר כי רשות המיסים טוענת כי רק הוצאות הכרוכות באופן ישיר בהליך ייצור ההכנסה יוכלו לעמוד בדרישה שההוצאה תהיה מוכרת, ולדעת הרשות המדובר בהוצאה שהינה בעלת אופי פרטי יותר מאשר עסקי.

לדברי התובעת הוצאות הכיבוד-קפה ומאפה- שהוצאו מחוץ למקום העיסוק הקבוע במהלך העסקים הרגיל, למשל בבתי קפה בפגישות עם לקוחות פוטנציאליים, הינן הוצאות שהוצאו ליצור הכנסה ולכן מותרות בניכוי.

לדברי התובעת, באמצעות עוה"ד זיו שרון, מיכל סולומונוביץ ו-מאיר פורת הוצאות הכיבוד בבתי קפה נעשות כחלק מפעולות השיווק והניהול המיועדות לשם הפקת הכנסה דהיינו ההוצאות נועדו לייצור הכנסה. בתביעה נאמר כי עסקינן בסכומי הוצאה קטנים יחסית המסתכמים במאות שקלים לחודש ובחסכון מס של אלפי שקלים בודדים בשנה.

בתביעה נטען כי התנהלות רשות המיסים בסירובה להתיר בניכוי הוצאות כיבוד מחוץ למקום העיסוק מביאה לגביית מס שלא כדין וללא אסמכתא חוקית. לפיכך מתבקש בית המשפט לחייב את רשות המיסים בהשבת סכומי המס אשר גבתה מנישומים שלא כדין במהלך השנתיים האחרונות בסכום מצרפי מוערך של כ-1.5 מיליארד שקל.

בנוסף מתבקש בית המשפט להצהיר כי אי התרה בניכוי של הוצאות כיבוד מחוץ למקום העיסוק הקבוע נעשתה שלא כדין.