כתבתו של יאיר לפיד "למה דופקים אתכם ואתם שותקים?" [ידיעות אחרונות, 7 ימים, 19.12.2008] בה הועלה על נס "מודל בת-ים לחינוך אישי" שקיבל השנה את פרס ישראל, או כפי שכתב מר לפיד, "קחו למשל את בת-ים. איך אתם מסבירים את זה שהילדים בבת-ים מקבלים חינוך שהילדים שלכם לא?", ממחישה פעם נוספת את מה שכבר ברור לתושבי בת-ים ולאזרחי מדינת ישראל, ומעידה פעם אחר פעם ששלומי לחיאני, ראש עיריית בת-ים שנבחר לקדנציה שנייה (ברוב אולטימטיבי של כ-87%) בחזונו ובראייתו כבר מלפני 5 שנים (בתחילת הקדנציה הקודמת) ידע לקראת מה הוא הולך, ידע כי נושא החינוך הוא הוא הדבר החשוב ביותר בעצם קיומה של מדינה, קיבל החלטה, ולקח זאת כפרויקט אישי, כמשימה לאומית, עם צוות בלתי רגיל, וכפי שצוטט בכתבה "ומה שהכי אבסורדי, זה כמה היה פשוט לעשות את זה". היוזמות שנקט, השדרוגים שביצע (איחוד אגפי נוער עם רווחה) הראה כי לאיש חזון וראייה למרחב.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
