ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על הימנעותו של בית הדין הארצי של הלשכה מלגזור עונש על עו"ד
רונאל פישר מבני ברק.
פישר הורשע, על סמך הודאתו, כי בעקבות גזר דין נגד לקוחו שהורשע בעבירות של בעילה אסורה בהסכמה ומעשה מגונה, התבטא בתגובה לכלי התקשורת במסדרונות בית המשפט כי "המעשה המגונה היחיד בתיק הוא הכרעת הדין".
ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין בתל אביב החליטה לגנוז את התלונות שהוגשו אליה לגבי התבטאותו של עו"ד פישר, אולם ועדת האתיקה הארצית החליטה להעמידו לדין, וביולי 2011 הגישה כנגדו קובלנה לבית הדין המשמעתי של הלשכה במחוז תל אביב בעבירות של הפרת חובות עורך דין, פגיעה בכבוד המקצוע והתנהגות שאינה הולמת.
עו"ד פישר הודה בבית הדין המשמעתי המחוזי באמירת הדברים, אך טען כי אין בדבריו משום עבירה. לדבריו, היה נתון בסערת רגשות עזה בעת אמירת הדברים נוכח תחושתו כי בית המשפט נהג עם לקוחו באופן דיוני קשה ואף פוגעני.
בהכרעת הדין, קבע בית הדין כי מדובר באמירה נפסדת ובלתי ראויה, אמירה קשה ומבזה המתייחסת להכרעה שיפוטית, וכי עו"ד פישר ביקש לייחס להכרעת הדין את אותו הכיעור והגנאי שיש במעשה מגונה מיני, וכי מדובר בתוצאה קשה וחמורה שלא ניתן להסכין עמה.
אולם בית הדין החליט ברוב דעות שלא להטיל על פישר כל עונש. שופטי הרוב נימקו זאת בכך שזכויותיו של עו"ד פישר נרמסו ברגל גסה באמצעות הדלפות, וכי נגרם לו עינוי הדין, כאשר התנהל מול שתי ועדות אתיקה מקבילות בסמכותן.
שני הצדדים ערערו על פסק הדין של בית הדין המשמעתי המחוזי, אבל בית הדין המשמעתי הארצי דחה את שני הערעורים. בפסק הדין, קבע בית הדין הארצי כי פישר חצה את גבולות
חופש הביטוי וחדר לתחום של עבירה אתית אשר חובה על עורך דין לשמור.
עוד נקבע בפסק הדין כי דבריו של עו"ד פישר פוגעים במעמד בית המשפט בכלל ציבור עורכי הדין ובתדמיתם במקצוע עריכת הדין, ויש להביע כלפיהם סלידה ושאט-נפש ולהוקיעם.
בערעורה, טוענת ועדת האתיקה כי בית הדין המשמעתי הארצי שגה בהחלטתו להימנע מהטלת עונש כלשהו על עו"ד פישר. לדברי הוועדה, החריג של הימנעות מענישה אינו מיועד ואינו יכול להיות מיועד להתבטאות חמורה שאין בצידה קבלת אחריות מלאה וחרטה לא מסויגת, והיא בוודאי אינה מיועדת למקרה שבו בית הדין המשמעתי המחוזי קבע קביעה אשר לא נהפכה בערעור לפיה עו"ד פישר לא הפנים את הפסול שבמעשיו.
לטענת הוועדה, הסמכות להרשיע נאשם ללא עונש אינה מתאימה למקרה הנדון. בערעור נאמר כי אמירתו של עו"ד פישר אינה בגדר ביקורת לגיטימית ויש ספק בכנות התנצלותו.
לדברי הוועדה, בהתחשב בנסיבות העבירה לרבות חומרת האמירה, פרסומה, משמעותה הציבורית, ופגיעתה הן אישית בכבוד השופט
חנן אפרתי והן במערכת המשפט ובתדמית מקצוע עריכת הדין, שגה בית הדין כאשר פטר את עו"ד פישר ללא עונש.
לדברי ועדת האתיקה, באמצעות דקלה קליין-יונה, בית הדין התעלם מחומרתו המופלגת של הביטוי הפסול בגינו הורשע עו"ד פישר ומפגיעתו באמון הציבור במערכת המשפט ובמקצוע עריכת הדין, ואף בכבוד שצריך לרחוש כל עורך דין לבית המשפט גם כשטענתו נדחית. עוד טוענת ועדת האתיקה כי עצם הרשעה לא גרמה לעו"ד פישר להבין את המר שמאחוריה, וכי נדרשת בעניינו גם ענישה.
