לבית המשפט,בעיות רבות ביחסיו עם האזרח הקטן, ומוטב כי יפתור אותם תחילה.
יש להודות:התערבותו של בית המשפט,בשיקולי מערכת הביטחון, הנתמכים כל העת על-ידי יועצים משפטיים צבאיים-מקומם.
בית המשפט אשר בימים כתיקונם מהווה מקור לא אכזב של תסכול כעס ואכזבה משיקול דעתו ופסיקותיו,בית משפט הלוקה בחוסר יעילות ובאיכותם הנתונה לוויכוח של שופטיו, אינו יכול, בעת מלחמה, להתערב בשיקולים אסטרטגים כאלה או אחרים, אשר הצבא אינו רוצה ומחוייב לחשוף.
דומה כי הינתקותו של בית המשפט ממצוקותיו של האזרח הפשוט
תפחה למימדים גדולים, שגודלם כגודל המרחק בין בניינו המפואר של בג"צ בירושלים מן המקלטים בשדרות. בית המשפט העליון ממשיך בהטפות מוסר צדקניות, במקום לערוך בדק בית-בחדריו הוא.
יש לזכור,כי שקיפות מלאה של סקירת הקרבות,נבחנת בעין חדה מאד, גם על-ידי אויבינו המרים, ותהא זו סכלות מצדנו לסייע בידיהם, על-ידי מתן רשות סיקור לכל מהלך צפוי של צה"ל.
כאשר,פונים ראשי הרשויות בדרום אל אזרחיהם, ומבקשים שיתוף פעולה עם שלטונות הצבא, כדאי מאד שגם הרשות השופטת תהא שותפה לשיתוף פעולה זה, ולא תכביד על הקושי הקיים בניהול המלחמה, גם ללא התערבות בג"צ.
הדרישה למתן היתר כניסת עיתונאים לעזה,אינה נושאת בהכרח את דגל הדמוקרטיה ושמירת החוק על-ידי בג"צ,ויתכן כי היא מושפעת מהתנגדות של חלק מן השופטים למהלך כולו.
על בג"צ לסמוך על המשפטנים היושבים בצה"ל,ולהשאיר בידיהם את ההחלטה, שכן אחרי הכל, היכרותם את הנסיבות עולה לאין ערוך על הבנתם של השופטים בירושלים.
