"עופרת יצוקה": להלום, לכבוש, להכריע, לנהל

למבצע "עופרת יצוקה" חשיבות גורלית. לא רק משום שהוא מתקיים לאחר מלחמת לבנון השנייה שהסתיימה עם תוצאות חלקיות כשהחיזבאללה הצליח להתחמק מהשמדה כוללת של תשתיתו הטרוריסטית. "עופרת יצוקה" חשוב בצורה גורלית בגלל ההקשר הרחב שבו מתקיים המבצע. החמאס הוא חוליה ברצועת הביטחון שפרסה אירן בחצי הקשת המסופוטמית במטרה להגן על תשתית הגרעין שלה ההולכת ונבנית במהירות, כדי לכונן בחסותה את האימפריה השיעית. ישראל נתפסת כמכשול המזרח תיכוני העיקרי בפני השגת שני אתגרי-על אלו, וארה"ב הינה המכשול הגלובאלי.

חצי הסהר הג’יהאדיסטי של אירן מושלם על-ידי חצי סהר ג’יהאדיסטי מזרחי הנשען על פקיסטן, ומנוהל על-ידי אל-קאעידה והטליבאן הזוכים לחופש פעולה במדינה כושלת זו. מצפון, מרצועת עזה שבמערב וממזרח, מוקפת ישראל וצבאות ארה"ב ובנות בריתה, בחצי עיגול ג’יהאדיסטי הנחוש לפרוס שלטון ג’יהאדיסטי על המרחב שמתחיל בפקיסטן, עובר במזרח התיכון ומסתיים בחוף המזרחי של הים התיכון והצפוי להיות מוגן על-ידי המטריות הגרעיניות של אירן ופקיסטן. ארה"ב הצליחה לאחרונה לייצב את המצב בעירק בזכות הניצחון שהשיגה על ארגוני הטרור הסונים והשיעים במדינתה. כעת היא מתכוננת להעביר את מאמציה הצבאיים לאפגניסטן, שם תיישם אסטרטגיה דומה לזו שניהלה בעירק. אם מהלך זה יעלה יפה, תוכל ארה"ב לרשום לעצמה הישג נאה של הסבת המשטרים בעירק ובאפגניסטן, למשטרים תומכי המערב. זה יהיה הישג רב-משמעי.

עד תחילתו של "עופרת יצוקה", היה מצבה של ישראל מבחינת המאבק בזרוע הצפונית של הג’יהאד, אומלל למדי. בקיץ 2005, חולל אריק שרון, ראש הממשלה, סידרת שגיאות אסטרטגיות כבדות. הוא פינה מרצועת עזה ומציר פילדלפי את צה"ל, בעוד שהיה עליו לפנות רק את האזרחים של גוש קטיף ולהשאיר את צה"ל כממונה על הביטחון ברצועה. שרון איפשר לחמאס להשתתף בבחירות ינואר 2006 לפרלמנט הפלשתיני. החמאס זכה בבחירות, תבע את השלטון בכל שטחי הרשות הפלשתינית, אך נאלץ להסתפק בכיבוש רצועת עזה בכוח הזרוע.

כיבוש הרצועה איפשר לחמאס לשתף פעולה עם אירן וסוריה בהקמת מוצב קדמי נוסף במערך ההגנה על התשתית הגרעינית של אירן. כמו-כן, מינה שרון את דן חלוץ לרמטכ"ל ואת אהוד אולמרט כממלא מקומו. סדרת השגיאות האסטרטגיות של שרון החלה לגבות את מחירה לאחר ששרון שקע בתרדמת והשלטון עבר לידי ממשלת קדימה בראשות אולמרט, לבני ופרץ. אלו, יחד עם דן חלוץ, ניהלו את מלחמת לבנון השנייה בסגנון פוסט-מודרניסטי. הם קיוו להפעיל מנופים שונים ומשונים על החיזבאללה כדי להביאו להיכנע ולקבל את תנאי ישראל לשלום. מלחמת לבנון השיגה מטרות חלקיות. היא לא החלישה משמעותית את החמאס, אך כפתה עליו להתרחק מקו הגבול ישראל-לבנון, מה ששלל ממנו את האפשרות לנהל פעילות טרור נגד ישראל בגבולה הצפוני. הרגיעה הכפויה בצפון וההצלחה היחסית של החיזבאללה, עודדו את אירן וסוריה להפנות את מאמציהן הטרוריסטיים לרצועת עזה ולדיקטטורה החמאסית השלטת.

כשהחל מבצע "עופרת יצוקה" ביום שבת, ה-27/12/2008, שעה 11:30, נמצא החמאס במצב דומה לזה שאפיין את החיזבאללה בדרום לבנון. הוא צויד על-ידי אירן וסוריה ברקטות רבות ממשפחת הקטיושות, והתבצר והתחפר לעומק באמצעות ידע וממון אירניים וצפון קוריאניים.

המטרה המרכזית של "עופרת יצוקה" היא להפסיק בצורה מוחלטת את הטרור הג’יהאדיסטי. זו אותה מטרה שהנחתה את מבצע חומת מגן (2002), את שתי המלחמות הלבנוניות ואת המשטר הישראלי החדש שקם בגדה המערבית בעקבות אינתיפאדת אל-אקצה. ברצועת עזה החמאסית, הטרור מוצא את ביטויו בשיגור רקק"ים ובירי פגזי מרגמה לעבר ישובים אזרחיים. לפיכך, המטרה המעשית של המבצע הינה, הפסקה מוחלטת וסופית של ירי זה.

ל"עופרת יצוקה" מטרות אסטרטגיות נוספות. ראשית, חייבת המנהיגות הישראלית להוכיח כי היא מסוגלת לנהל מלחמה אנטי-ג’יהאדיסטית בצורה מוצלחת, תוך השגת הכרעה ברורה. בכך, תשיב לעצמה מדינת ישראל את יכולת ההרתעה שנחלשה במלחמת לבנון השנייה. אולם, מטרה חשובה יותר היא המסר שעל "עופרת יצוקה" להעביר לזרוע הג’יהאדיסטית האירנית. אירן ובת חסותה הסורית צריכות להבין, כי ממשלת ישראל נגמלה מניהול מלחמות פוסט-מודרניסטיות וכי באפשרותה להשיג הכרעה באמצעות צה"ל במערכה נגד כל מוקד טרור. אירן צריכה להבין כי במקרה שיוחלט בירושלים או בוושינגטון, או בשתיהן גם יחד, להנחית מהלומה על תשתית הגרעין שלה, ייגבה מחיר אסטרטגי היסטורי ממוצביה הקדמיים, אם היא תחליט להפעילם במסגרת מכת תגמול נגד ישראל. יש לקוות כי המערך הבליסטי החמאסי ברצועת עזה לא יתקיים יותר. לבנון תושמד ברובה, אם ימטיר החיזבאללה רק"קים על ישראל. אם יחליט אסד למלא אחרי הוראותיו של חמינאי להנחית על ישראל מהלומה בליסטית, ימוטט משטרו ונתיניו ינוסו על נפשם. ייתכן אף שישראל תיאלץ להפוך את סוריה לבסיס קדמי להנחתת מהלומות נגד המערך הבליסטי של אירן.

ל"עופרת יצוקה" אם-כן, חשיבות אסטרטגית שלא ניתן להגזים בחשיבותה. לעת עתה, נראית מנהיגותם של ברק, אשכנזי ויואב גלנט, אלוף פיקוד מרכז, כמתפקדת בצורה יעילה, ומהלכי הפתיחה האוויריים רומזים על ניהול מלחמה קלאסית שאינה נגועה ברעיונות של "מבצעים מבוססי אפקטים" (EBO) ושל ”עיצוב מערכתי של מבצעים” (SOD). אולם, מהלומת הפתיחה האווירית המבריקה של "עופרת יצוקה" לא תכריע את מלחמת עזה. הכרעת המלחמה במובן של הפסקה מוחלטת וסופית של ירי לעבר אזרחים ישראלים, מחייבת את כיבושה הקרקעי של כל הרצועה. מסקנה זו עולה גם מההצלחות שנחל דיויד פטראוס כשהיה מפקד כוחות ארה"ב ובנות בריתה בעירק. הוא השיג הכרעה במלחמתו בארגוני הטרור העירקיים בזכות ניהול מתקפה משולבת ברמת הגייס, שלוותה בפעילות אינטנסיבית של מודיעין ויחידות עילית נגד מנהיגי הארגונים. ההתקפה יצאה מבגדד והתפרסה לכל חלקי עירק כשהמטרה לנהל צייד חופשי נגד המחבלים מבלי לאפשר להם מקלט בתחומי עירק. בהמשך, פיתח פטראוס את המתקפה אל מעבר לגבולות עירק ואין הוא מהסס כיום לשגר תקיפות לתחומי סוריה ופקיסטן.

לקח חשוב זה בתחום הלחימה בג’יהאד, צריך להנחות את ברק וחבריו להנהגה של ישראל כיום. רק פלישה קרקעית מסיבית, שיש לקוות כי תהיה יצירתית לא פחות ממהלומת הפתיחה האווירית, תקרב את מלחמת עזה להכרעה.

יש לקוות כי ברק יצליח ליישם את כל השלבים ש"עופרת יצוקה" אמור לכלול: מהלומת פתיחה אווירית יעילה, פלישה קרקעית וכיבוש רצועת עזה, צייד חופשי אחרי לוחמי כל ארגוני הטרור העזתיים ולבסוף, הקמת משטר חדש ברצועת עזה. בהנחה כי השלבים הקשורים בהשמדת משטר החמאס ותשתית הטרור שלו ייצאו לפועל ויבוצעו בהצלחה, תצטרך ממשלת ישראל להתמודד עם האתגר של ניהול רצועת עזה. ממשלת ישראל שצריך לקוות, תנוהל על-ידי ברק, תכונן ברצועת עזה ממשל המורכב משלוש שכבות. השכבה העליונה תופקד בידי ממשלת ישראל שתמשיך להפעיל כוחות צבא מצומצמים בצייד אחרי שרידי ארגוני חבלה עזתיים.

מתחת לשכבה הצבאית-ביטחונית, תונח שכבה אזרחית שאותה ניתן יהיה להפקיד בידי גורם זר כמו נציגים של האיחוד האירופי. הממד האזרחי יתמקד בניהול החיים האזרחיים ברצועה, תוך דגש על שיקום הפליטים. בכל מקרה, הוא לא יהיה מעורב בפעילות הביטחונית שתנוהל על-ידי ממשלת ישראל באמצעות צה"ל. במידה שלא יימצא גורם בינלאומי שייאות להתגייס לניהול הממד האזרחי, תופקד הדאגה לצורכי החיים המינימליים ברצועה, בידי ארגונים לא ממשלתיים כשפעילותם מפוקחת על-ידי צה"ל. ממשלת ישראל על-כל פנים, לא תשקיע מכספה בניהול ענייני תושבי רצועת עזה.

מתחת לשכבה האזרחית, ניתן יהיה להקים בהדרגה, ממשל פלשתיני שיהיה קשור לממשלת הרשות הפלשתינית בגדה המערבית. מובן שארגוני טרור לא יורשו להשתתף בממשל עצמי של רצועת עזה. נציגיו ימונו על-ידי הרשות הפלשתינית ברמאללה ולא ייבחרו בבחירות. לחלופין, ניתן יהיה לבחור אותם בבחירות בתנאי ברור, שארגוני טרור לא יוכלו להשתתף בהן. בעתיד הרחוק, כשהחברה העזתית תוכיח חסינות בפני טרור, ניתן יהיה לבטל את הממד הצבאי של ממשלת ישראל ואת הממד האזרחי הזר. אז יוכל הממד הפלשתיני בממשל של רצועת עזה, לקבל לידיו את האחריות של ניהול החיים האזרחיים ברצועה. לא יהיה צורך בניהול ענייני הצבא והביטחון של הרצועה, כיוון שחבל ארץ זה חייב יהיה להיות מפורז לנצח. למעשה, זה נכון גם לגבי הגדה המערבית.

יש לקוות כי מבצע "עופרת יצוקה" יימשך בדומה לפתיחתו. הוא צריך להסתיים בהכרעה חד-משמעית שפירושה, הפסקה מוחלטת של ירי מכל סוג לתחומי מדינת ישראל. מיד עם ההכרעה, תכונן ממשלת ישראל ממשל חדש ברצועת עזה. ממשלת ישראל תשמור בידיה את האחריות הביטחונית על הרצועה במטרה להמשיך במידת הצורך, את הצייד של טרוריסטים ולמנוע התארגנות מחודשת של ארגוני טרור. התוצאה הסופית תהיה, פריסת הגמוניה צבאית-ביטחונית של ממשלת ישראל על הפלשתינים המערביים והמזרחיים, כשחייהם האזרחיים מנוהלים על-ידי מדינות זרות ועל-ידי סממנים מינימליים של ממשל פלשתיני עצמאי.

ככל שתפתח החברה הפלשתינית עמידות בפני טרור, ניתן יהיה לחזק את הסממנים השלטוניים העצמיים שלה. בעתיד הרחוק, ניתן יהיה אולי לבסס עליהם מדינה פלשתינית עצמאית למחצה, שאינה עוסקת בטרור והינה מפורזת לחלוטין.

היה ו"עופרת יצוקה" יעלה יפה, פחות או יותר לפי תוכנית פעולה זו, ראוי יהיה אהוד ברק להנהיג את מפלגת העבודה לשלטון בבחירות הקרובות. כעת תתפנה ממשלת ישראל להתכונן לטיפול בבעיית הגרעין האירנית ובקידום הטיפול בבעיית השלטון הפלשתיני בגדה המזרחית. זאת, מבלי להתעלם מהאיום של החיזבאללה וסוריה.