הערבים יורים ובוכים - ואנו מתנצלים

העולם מוצף תעמולה אנטישמית על הישראלים המפגיזים את עזה. ממשלת החמאס מנצלת את חוסר הסימטריה בין גוף טרור ובין מדינת תרבות. אנו משתדלים להגן על התלמידים שלנו בבניית מקלטים – הם משתמשים בתלמידים שלהם כמקלט לשלוח ממנו רקטות על ישראל. הם מתארים את ישראל כאויב אכזר השופך דם תינוקות ערבים, אבל הם מוסרים לישראל את נקודות הציון של בתי הספר, בטוחים שישראל לא תפגיז שם.

מדוע רק ישראל נתונה להתקפת טילים, בזמן שמדינות העולם אשר להן טילים ונשק הרבה יותר משוכלל נרתעות מלהפעילו? ההרתעה מקורה בידיעה כי אם יפגיז האויב ערי מדינה, תפעל כל מדינה נורמלית להגן על אזרחיה. המדינה תטיל מצור על האויב ותמנע ממנו לקבל מזון ודלק. המדינה תפגיז את ערי האויב. אם האויב מרוכז באזורים בצפיפות אוכלוסיה גבוהה, יהיה יותר פגיע להפגזות ויחשוש כי אוכלוסיתו תפגע בהפגזת נגד. אם האויב מתגורר בשטח צר, יחשוש כי ארצו תכבש בידי הצבא של המדינה המגינה.

והנה ממשלת ישראל מבטיחה לאויב בעזה כי אין לו לחשוש ודבר מכל זאת לא יאונה לו. להפך, ישראל עצמה מספקת מים וחשמל ומזון ותרופות לאויב ואף כספים.

יתרה מזה, ממשלת ישראל פועלת ליצור בעולם אהדה לאויב ושנאה לישראל. הערבים יורים ובוכים. רגע אחד מראים מחבל מאיים להטביע את ישראל בדם, ורגע אחריו מראים בטלוויזיה העולמית נשים עזתיות מייללות, תינוקות ודם על פניהם, אנשים סופקים כפיים בייאוש – אין לנו אוכל, אין לנו תרופות. איש אינו שואל אותם - מדוע אינכם מפסיקים את הפגזת ישראל. ממשלת ישראל משחררת אותם מאחריות למעשיהם. השכם והערב מכריזה ציפורת החוץ כי אנו נלחמים נגד החמאס ולא נגד 'הפלשתינים'.

קשה לשלטון להלחם עם טרוריסטים הפועלים בקרב אוכלוסיה אזרחית, כמו שאנו רואים ביהודה ושומרון כאשר חיילינו מקיפים בית שמתבצר בו מחבל. במקום להרוס את הבית מכריזים ומבקשים את המחבל לצאת החוצה, ולעתים קרובות מזעיק המחבל את חבריו מבתים סמוכים לירות על חיילינו וכך איבדנו בחורים יקרים. המציאות שונה בעזה – שם נלחם צה"ל נגד יישות החמאס – שיש בה ממשלה אשר היא נלחמת נגד ישראל. אבל ממשלת ישראל מבקשת להקים מדינה 'פלשתינית' ולכן אינה יכולה להודות כי ממשלה 'פלשתינית' נלחמת בנו. על כן חוזרת הממשלה ומדגישה את ההבדל בין החמאס ובין ה'פלשתינים' הסובלים תחת שלטון החמאס.

אם 'הפלשתינים' הם מסכנים חסרי ישע וחפים מפשע, הופכת כל חולשה של האויב ליתרון. האויב מתגורר באזורים צפופים? ישראל נמנעת מהפגזה בתותחים וישור השטח הקרוב לשדרות, שהייתה משתקת מיד כל אפשרות להפגזה עלינו - וכך מעדיפה הממשלה לחסוך חיי אזרחי האויב - הפליטים האומללים הללו - על פני שמירת חיי אזרחיה. במקום הטלת פצצות זולות מן האוויר, שולחים מטוסים וטילים מדויקים העולים מיליונים. מזג האויר מעונן ויש אפשרות שפצצה תועה תסטה ממטרתה? לא האויב חושש, אלא ממשלת ישראל חוששת ומעכבת את הפעולה.

הס לציפורה מלצייץ כי תושבי שדרות ובאר שבע ונתיבות ואופקים הם פליטים יהודים מארץ ערבית. פליטים אלה מופגזים על לא עוול בכפם, ולהם היה צריך האיחוד האירופי לשלוח כספים. הס למשרד החוץ לומר כי הסיוע הטוב שיכול האו"ם להגיש לתושבי עזה הוא לדרוש מהם להפסיק את הפגזת ערי ישראל.

האויב יכול להמשיך בהפגזת ערי ישראל, בטוח בידיעה כי לא יפסיד שום שטח. ממשלת ישראל אינה מעלה על דעתה להשיב את הישובים בצפון רצועת עזה אשר החמאס הפך לכני שילוח של רקטות על ערינו. אין כוונה של ישראל לכבוש שום שטח בעזה, חוזר ומכריז נשיא המדינה. מהו הקו הזה שממשלת ישראל שומרת עליו? הקו של הכיבוש המצרי שפלש לישראל ב-1948? הקו שנמחק בהתקפות המצרים במבצע סיני ובמלחמת ששת הימים? הקו שנמחק בהסכם בגין סאדאת?

ממשלת החמאס אינה מכבדת את הקו הזה, מנסה להחדיר מחבלים מעבר לגדר, שולחת מתאבדים לפוצץ את תחנות המעבר מרצועת עזה, ומפגיזה את דרום ישראל. אבל גבול הנסיגה ועקירת הישובים היהודים נהפך לקדוש בעיני ממשלת ישראל. זהו שטח של ארץ ישראל ולא היה ברבונות שום מדינה אחרת. זהו שטח שממנו גורשו היהודים בידי ממשלת שרון אולמרט לבני – והקו הזה מקודש בעיני אולמרט ולבני וברק.

איזה תמריץ יש לחמאס להפסיק את ההפגזות? בתים שישראל מפוצצת? העולם והאו"ם והמערב יתנו כספים לבנות טובים מהם בעתיד הקרוב. החמאס יודע כי ממשלת ישראל עוזרת לו להציג את ה'פלשתינים' כקרבנות מסכנים, וכך יגבר הלחץ העולמי על ישראל להפסיק את הלחימה בו. כמה מאות אנשים שלו שנהרגו? אין להם ערך. החמאס רגוע ויודע כי ממשלת ישראל לא תתן לו להפסיד. שטח שהיה בידי ישראל יכול לעבור לערבים, אבל שטח שהוא בידי הערבים אינו יכול לעבור לעולם לידי ישראל. כך נקבע מאז סיום מלחמת יום הכפורים, כאשר הסורים והמצרים התוקפים קבלו שטחים לידיהם וישראל נסוגה, וכך נהפך לחוק בל יעבור מאז מסרה ישראל למצרים את סיני וקיבלנו תמורתו את המלחמה הקרה של מצרים. וכך נקבע בבריחה של ברק מלבנון עד המטר האחרון, ובסיום מלחמת לבנון השניה. וכך יהיה בסיום עופרת יצוקה לפי הצהרות הממשלה. עד היום אנו משלמים מיליארדי שקלים כל שנה עבור הנפט שהיה בידינו בסיני, ובתמורה עוזרת מצרים להבריח את הרקטות לחמאס – אבל ממשלת ישראל מבקשת להפקיד בידי מובארכ את השמירה על שלום תושבי הדרום.