אמת, אמת ואין אמת

למרות התנהלותה של המלחמה נגד עזסטאן, מתקרב עם ישראל גם להכרעה פוליטית. הרי אמורות להיות בחירות לכנסת בעשירי לפברואר, ולפיכך מעניין להתבונן ביריות הפוליטיות הראשונות של שתיים משלוש המפלגות השואפות להוביל את עם ישראל - קדימה והעבודה.

קדימה פתחה את המערכה עם הסלוגן: "ביבי? אני לא מאמין לו". היא המשיכה באותו קו של השמת דגש על האמינות כאשר היא הודיעה לעם שלציפי לבני יש את "האומץ להגיד את האמת". גם העבודה הרגישה שמסר "האמת" יעבוד טוב הפעם, ויצאה עם שבחו של אהוד ברק כך: "מסתכל על האמת בעיניים". מתבקשת השאלה: מדוע בחרו שתי המפלגות הללו דווקא במסר של אמת שעימו הן חפצות לפתוח את הקמפיינים שלהם?

נראה לי שהציניקנים הגרועים ביותר במערכת הפוליטית הישראלית -- הפוליטיקאים ושכירי החרב שבשירותם - הבינו שהעם חש מרומה מזה תקופה ארוכה. שיקרו לו במשך שנים רבות בנושא הבוער ביותר במדינה הזו - וזה הנושא המדיני - קרי, נושא השלום. כעת, במקום לאזור אומץ אמיתי ולומר לעם את האמת הצרופה, סוף סוף, החליטו הספינדוקטורים של קדימה והעבודה שזה הזמן לשקר לו שוב, על-ידי כך שיבטיחו לו שהפעם "המנהיגים" של קדימה והעבודה יאמרו לו סוף סוף את האמת. לא דובים ולא יער!

הבעיה היא שכל הפוליטיקאים השואפים להוביל את המדינה - בשמאל, במרכז ובימין-מרכז - ממשיכים לשקר לעם בעזות מצח בנושא השלום, כאילו ששום דבר לא קרה פה מ-1993. הם יהיו מאוד שמחים לו הציבור הישראלי ישכח את כל יוזמותיהם הנאיביות והמופרכות מן המציאות המזרח תיכונית - את הסכמי אוסלו, את חזון "מזרח התיכון החדש", את יוזמת "שתי מדינות לשני עמים", את הגירוש מגוש קטיף, ואת האיפוק הארוך והבלתי נסבל נגד טילי חמאסטן - אותה מפלצת שקמה תודות לאותו גירוש יהודים נוראי שהם יזמו, באיוולתם.

שלום עם המוסלמים - אפשרי?

שקר השלום נולד לפני שלושים שנה - ב-1978 - כאשר נחתם הסכם "השלום" עם מצרים. כבר אז הפוליטיקאים והתקשורת הטיפו לנו ושטפו את מוחנו בשקר הגדול שאפשר להגיע לשלום אמיתי עם שכנינו הערבים. מדהים להיווכח שגם היום, אחרי שמצרים לא נקפה אצבע במשך שמונה שנים לחסום את חפירתן של אלפי מנהרות ממצרים לעזה, ובכך איפשרה לחמאס להצטייד באלפי טילים שפוגעים בנו יום יום, ישנם רבים שעדיין דבקים בשקר הגדול שיש שלום בין ישראל ומצרים.

לכן, הבה נאזור אומץ ונבדוק את העובדות, ונחליט פעם אחת ולתמיד אם שלום עם המוסלמים הוא אפשרי, ואם לאו.

הקוראן שהוא הספר - אני מדגיש שוב, הספר ומקור ההשראה של "הציביליזציה" המוסלמית, הקובע את דרכיה, ואת חזונה - קבע שהיהודים נמשלים לחזירים וקופים (סורה 5.60), וש"אללה שונא את הלא מאמינים" (באיסלאם) (סורה 2.98), לכן נשאלת השאלה הגדולה ביותר - כיצד ייתכן שלום עם אנשים שרואים בנו, לא בני אדם שווים, אלא קופים וחזירים? האם זה לא מזכיר לכולנו את תורת הגזענות של הנאצים? האם אפשר לטאטא את העובדה הזו מתחת לפני לשטיח ולעשות שלום עם המוסלמים, כאשר אנו יודעים את דעתם הדתית, השורשית כלפינו?

הפוליטיקאים לא מודים על האמת; העם ימשיך לסבול

רבים מאיתנו חשבו עד שנת 2000 שהסכסוך בינינו והערבים הינו טריטוריאלי בלבד. ברם, כאשר אהוד ברק הציע לערפאת לא פחות מ-97% משטחי יהודה ושומרון וגם שליטה על הר הבית, וערפאת ענה בלאו מוחלט, היינו צריכים להפנים סוף סוף שהסכסוך אינו טריטוריאלי, אלא שיש לנו עסק עם שונאים ולא עם אויבים.

לדאבוננו, לא כך המצב. אנשי הרוח שבקרבנו השכילו לבצע תרגילי הכחשה, שבסופו של דבר הסתירו מעצמם ומן העם את הלקח החיוני הזה בהבנת המציאות. היום, באיחור רב מאוד, כדאי לנו לעמוד על ההבדל המהותי בין שתי המילים - שונא ואויב. אויב הינו אחד שאֵיבתו אל השני נובעת מסיבה מהותית, כטריטוריה שבמחלוקת. כאשר אותה עילה נעלמת, האיבה נעלמת עימה. שנאה, להבדיל, הינה נצחית. כל עוד השנוא חי וקיים השונא לא ינוח ולא ישקוט. "עשיו שונא ליעקב" אמרו חז"ל - שונא ולא אויב. הערבים שהם צאצאיו אל עשיו וישמעאל עונים על אימרתם של חז"ל ועל תיאורו של ישמעאל בתורה - בול. הערבים שונאים את יעקב שנאה נצחית, וכבניו של ישמעאל ידם בכל ויד כל בם, בדיוק כפי שהתורה ניבאה לפני יותר משלושת אלפים שנה.

מכיוון שאין בארץ פוליטיקאי אחד מבין אלו שמתמודדים על ראשות הממשלה, נכון לעכשיו, המוכן להודות על האמת המרה הזו, עם ישראל יאלץ לסבול עוד ועוד כישלונות - מדיניות וצבאיות - גם יחד.

פלשתינים או פלשתינאצים?

כדוגמא אקטואלית לשקרים שמאכילים אותנו "המנהיגים" שלנו זה עתה, שקרים שהינם תולדות של השקרים הגדולים שמנינו מעלה, יש למנות את "אין לנו שום דבר נגד הפלשתינים בעזה. אנחנו רק רוצים לפגוע בטרוריסטים של החמאס". מה שאולמרט "שכח" זה שהחמאס זכה בבחירות 2006, אחרי הגירוש הנורא שהוא היה בין תומכיו הגדולים. חמאס היום מהווה את תנועת השלטון בעזה, הנתמכת על-ידי רוב מובהק בקרב תושבי עזה, וגם בקרב תושבי יו"ש. ההתכנסות שאולמרט, לבני וברק חולמים עליה תביא לנו הפעם את טילי חמאסטן מיהודה ושומרון לתוך מרכז הארץ. בניגוד לשקרים שמאכילים אותנו מנהיגינו "המבריקים", החמאס איננו גוף קיקיוני שפועל בניגוד לרוב העם. הפלשתינים הם ברובם חמאס. ולכן, כדאי לתאר אותם ביתר דיוק לא כפלשתינים אלא כפלשתינאצים. האם יש פוליטיקאי אחד מן השורה הראשונה המוכן לאמץ את מילת האמת הזו?

כאשר אדם בריא חולה במחלה כמו סרטן, הדרך היחידה להצילו הינה קודם באבחון נכון ואמיתי לגבי אופיה של המחלה. את זה עדיין לא עשתה מדינת ישראל לגבי הערבים. היא אפילו לא השכילה להבין שאין מדובר בשתי מחלות שונות אלא באחת - ערביי ישראל וערביי עזה ויו"ש, ואפילו ערביי חוץ לארץ - עם אחד הם, עם אותן שאיפות. מטרתם של כולם הינה השמדתה של מדינת ישראל. השוני היחיד ביניהם אינו באסטרטגיה זו אלא בטקטיקות בהן הם בוחרים כדי להגיע לאותה מטרה. אומר זאת, לא רק עבדכם הנאמן, אלא גם המזרחן השמאלני לשעבר, הפרופסור יהושע (שוקה) פורת.

מכיוון שאנחנו לא מבחינים שכל גרורותיה של המחלה זהים, למרות שהם מאיימים על חלקי גוף שונים, המדינה לא עושה מאומה נגד הפלשתינאצים שנמצאים עמוק עמוק בקרב האיברים הפנימיים של הגוף, ומנסה בצורה עצלנית לטפל בגושי המחלה השטחיים בלבד. הפרוגנוזה של הפציינט במצבו הנוכחי אינה טובה כלל וכלל. הפיתרון הוא למצוא רופא טוב שיאמר לחולה - לנו - קודם כל את האמת. אותו רופא ינתק את החולה מיד ממערכת טפטוף הסם המחליש את מערכת החיסון הטבעית שלו, ויחבר אותו מייד למערכת אינפוזיה שתחזק אותו לקראת הניתוח הבא. האינפוזיה חייבת להיות בחומר התואם למצבו הפיזי הייחודי - במקרה שלנו - לתורה, ליהדות, ולערכי הנצח שהביאו אותו עד הלום. ואחר כך יש לתת לרופא לפעול מיידית כדי להסיר את האיום מגופו של החולה. האם יש פוליטיקאי כזה בארץ מוכת השקרים והספינים? האם נמצא דובר אמת אחד מקרב הפוליטיקאים שכל כך רוצים לשבת על כס ראשות הממשלה?