במעשיו של רונאל פישר גלום 'אבק תרמית'

"סבורני כי בגביית סכום כגון זה בגין טיפול בתביעה אשר הנתבע עצמו כסמכות מקצועית וכיועץ של התובעים, הגדירה כתביעה חסרת תוחלת ובעלת פוטנציאל של נזק לעניינה של התובעת, גלום 'אבק תרמית' ולמיצער: גביית כספים בנסיבות אשר תחושת הצדק מתקשה לקבל". כך פסק שופט בית משפט השלום בתל אביב, מרדכי בן-חיים (30.04.14), בתביעה נגד עו"ד רונאל פישר, שהגישו בני הזוג רינת מילוא-תמיר וזיו תמיר. התביעה הוגשה בעילות: רשלנות, תרמית ועשיית עושר שלא במשפט.

השופט בן-חיים מבסס את פסק דינו, בין היתר, על הלכות שנפסקו בבית המשפט העליון - המצביעות על חומרת עשיית עושר ולא במשפט ושלא על-פי עקרונות הצדק והיושר. השופט מגנה את התנהגותו של עו"ד פישר, ומחייב את פישר להשיב לנתבעים 40,123 ש"ח (11,500 דולר). עם זאת, דחה השופט מרכיבים אחרים בתביעתם המקורית שהוגשה בסכום כולל של 245 אלף ש"ח, ומתח על התובעים ביקורת על שהעלו טענות מופרכות ומסרו עדויות חסרות עקביות ובלתי אמינות בחלק מהנושאים שנדונו בבית המשפט.

פישר פעל בניגוד לחובותיו

בפסק דינו מותח השופט בן-חיים ביקורת נוקבת על עו"ד פישר, שהחתים את לקוחותיו על הסכמי שכר טירחה פגומים ובלתי מקצועיים ובפועל לא ביצע את התחייבויותיו כלפיהם:

• 
  "מצאתי כי הסכמי שכר הטרחה שערך אינם מתיישבים עם המקובלות לגבי הסכמים כגון אלו. הדברים אמורים הן לגבי ההסכם הראשון והן ובעיקר לגבי הסכם השכר השני הלוקה עד מאוד בתבניתו ובניסוחו. הסכם שכר הטירחה הינו "מגילת זכויות וחובות" בין הפרקליט ולקוחו. אין צורך להכביר במילים על חובתו של עורך דין לערוך הסכם שכר טירחה ברור ונהיר לכל נפש, אשר יאפשר ללקוח להבין אל נכון את היקפו ופרטיו של השירות המשפטי שמתחייב הפרקליט להעניק לו מזה, ואת החבות הכספית שנוטל הלקוח על עצמו מזה. במובן זה הסכם השכר השני לוקה מאוד בחסר, והאחריות לכך נופלת כמובן על הנתבע".
  

השופט דוחה במקביל את הסבריו של פישר, אשר מצד אחד טען שביצע את מחויבותו על-פי הסכם שכר הטרחה, אך מנגד לא הציג בבית המשפט מסמכים-"תוצרים" שיוכיחו את טיעוניו, וטען כי לא נשמרו עותקים מחוות דעת, תרשומות, כתבי טענות וטיוטות של תביעות, שהוכנו לדבריו במשרדו. וכך כתב השופט:

• 
  "בנפרד ובמובחן מצאתי טעם רב לפגם בעובדה שלא עלה ביד הנתבע להציג בבית המשפט תוצרי עבודה כלשהם הגם שהוא והעדים מטעמו חזרו וטענו כי הוכנו על-ידם טיוטות של כתבי תביעה ברמה זו או אחרת, ואלו אף נמסרו לתובע (אשר הכחיש גירסה זו מכל וכל).
  
  "ככללו של דבר השרות שניתן ע"י עו"ד ללקוחו בין במתכונת חוות דעת משפטית ובין בהכנת כתבי טענות ו/או ייצוג בבית המשפט – אמור להתקבל במתכונת של תשומות אשר כמצוי ביותר עולות על הכתב.
  חסר זה בבניין הראיות של הנתבע מן הדין שיפעל לחובתו בין אם תמצי לומר כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח כי הכין כתבי תביעה כלל ועיקר ובין אם המסקנה היא כי לא מסר כאלו לידי התובע".
  

פישר גבה כספים על עבודה שלא התכוון לבצע

אם לא די בכל הנ"ל, מיחס השופט לעו"ד פישר מסירת גירסה בלתי עיקבית בבית המשפט, ואף רומז כי מלכתחילה גבה פישר מלקוחותיו כספים באופן בלתי חוקי, על שירות שמלכתחילה לא התכוון לבצע:

"על כך אוסיף כי מצאתי חוסר עקביות בעמדת הנתבע לגבי הטיפול בפרשת גבעתיים. מחד-גיסא נטען על ידו כי התרשם כי תביעה זו נתונה להתיישנות כבר בשלב מוקדם... הנתבע אף העיד: 'ההתלבטות שלי, הייתה בסופו של יום שאני ממליץ מאוד שלא להגיש תביעה בעניין גבעתיים משוכה על טענות וביניהן התיישנות. עיקר הטירדה שלי שאני אזיק לתובעת יותר מאשר אועיל לה...'... מאידך-גיסא, וכפי שהדבר עולה מנוסח הסכם שכר הטרחה השני, גבה הנתבע מן התובעים בעבור המשך הטיפול וההכנה של תביעת גבעתיים סך של 11,500 דולר".

בסופו של דבר מחייב השופט את פישר, כאמור, להשיב לתובעים סכום של 40,123 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. מחמת אופן התנהלותם של הנתבעים ודחיית חלק ניכר מתביעתם, קבע השופט כי בנסיבות העניין אין מקום ליתן צו להוצאות.