"שכחו אותי בבית" זה לא רק שמו של סרט אלא זו גם מציאות עגומה בה נשכוח אדם על-ידי אנשים אחרים שהיו חייבים לזכור אותו. התובע נשכח בבית המעצר יותר מ-24 שעות לאחר שהיה אמור להשתחרר. כך נכתב (12.6.14) במבוא לתביעה בסך 40,000 שקל שהגיש ליאור חביה זיסרמן נגד משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר.
לטענת זיסרמן, הוא נעצר בינואר השנה ביחד עם ארבעה אחרים בכביש המנהרות בטענה שברכב בו היה "טרמפיסט" נתפסו סכינים, מצ'ות, חרבות, סכינים יפניות וכדומה. בדיעבד הסתבר, כי בעל הרכב היה על הכוונת של משטרת ישראל והיה נגדו צו הגבלה וכך גם שניים מנוסעי הרכב שהם פעילי ימין.
בתביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בירושלים, נאמר, כי מעצרו של זיסרמן הוארך בשלושה ימים ולאחר מכן הורה בית המשפט, בהסכמת המשטרה, על שחרורו בתנאים מגבילים. ואולם, אנשי השב"ס הובילו אותו כשהוא עצור וכבול באזיקי ידיים ורגליים לתא ההמתנה בבית המשפט, ולאחר המתנה ארוכה הוחזר לבית המעצר.
לדברי התובע, הוא מיהר להודיע לסוהרים על החלטת בית המשפט על שחרורו ואף הציג בפניהם עותק מההחלטה, ואולם לא זכה להתייחסות והוחזר לתא המעצר. לטענתו, באמצעות עו"ד איתמר בן-גביר, כי חלפו עוד שעות ארוכות והלילה הגיע כאשר התובע זעק, צעק, פנה ודרש לשוחח עם קצין - אך ללא הועיל. למחרת בבוקר, כאשר שב ודרש לשחררו, הוא הושם בבידוד ורק בשעה 5 אחרי הצהריים - 27 שעות לאחר המועד שנקבע לשחרורו - הוא שוחרר.
טרם הוגש כתב הגנה.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
