זה לצד זה נטמנו בטקס אינטימי ארונותיהם של גיל-עד שאער בן ה-16, נפתלי פרנקל בן ה-16 ואייל יפרח בן ה-19 בבית-העלמין במודיעין, אליו הגיעו כ-50 אלף מלווים שנכחו במעמד הפרידה. קודם ללויה, נישאו הספדים בישובים שונים מהם יצא מסע הלוויה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ספד: "נזכור לעד את הטהורים שיישארו צעירים לעד וננוחם בבניית ערינו וארצנו".

מדבריו: "ב-18 הימים האחרונים נחקקו בנו דמויותיהם של החטופים, וגם אם לא זכינו להכירם נשבֵּנו בקסם חיוכם, בעדינותם ובחדוות נעוריהם. שלושה נערים מחוננים, זכים וישרי דרך, שידם של בני עוולה האוחזים במאכלת הונפה עליהם. רוצחים שבאכזריות אין קץ וללא הנד עפעף הפרו את הציווי 'אל תשלח ידך אל הנער'. נתיב חייהם נגדע באבחה טרם עת. היום הזה נהפך ליום אבל לאומי. העם כולו התפלל לשוב הבנים, ראה את אצילות הנפש ואת החוסן הפנימי של בני המשפחה והבין מיד את עומק השורשים ותעצומות הנפש שלכם. הנה למדנו מכם שיעור שלא יישכח של אמונה, נחישות, אחדות, רגישות, יהדות ואנושיות. עם שלם עמד יחד וקיבל תזכורת מי אנחנו, מדוע אנחנו כאן ולא פחות מכך - אלו כוחות אצורים בנו".

נתניהו התייחס גם למחבלים, ואמר כי הם "חוטפי ילדים בזויים, רוצחים נתעבים. אחיהם צוהלים על דם טהורים שנשפך. תהום מוסרית רחבה בינינו לאויבים שמקדשים מוות ואכזריות לעומתנו שמקדשים את החיים". אחד הנוכחים בקהל קרא לעבר ראש הממשלה "למה שחררתם אותם?!".

נתניהו המשיך: "כוח החיים שמפעם בתוכנו גובר על שאיפות הרצח וההשמדה של צרינו. נתתן שיעור לעולם כולו מהי זעקתה של אימא, מהי אהבת אם. אשרי הבנים שזכו להורים ולמשפחות כאלה ומה נורא הגורל שהפריד אותם מכם ברשע שהוא בלתי נתפש". הוא ביקש להודות לאזרחים על רוח ההתגייסות, ההתנדבות והאחדות. לצה"ל, לשב"כ, למשטרת ישראל, למשמר הגבול ולמתנדבים על המאמצים הבלתי פוסקים לאיתור הבנים. "אני מבקש להביע הערכה לכל עם ישראל, שהפגין גדלות נפש והזדהות עמוקה עם המשפחות שנכנסו לחיינו בעל כורחן. אנו מרכינים ראשנו בכאב עמוק אבל גם זוכרים אמת עתיקה ופשוטה של עמנו - בדמייך חיי. כאן במודיעין, מקום הולדת המכבים, אמר יצחק טבנקין על קבר יצחק שדה: 'קבר בחיי ישראל אינו תמיד סימן לחולשה, מדוד ומקבר רחל יש ציוויי חיים. נשאב כוח מהקבר הזה, קבר המלמדנו כיצד לחיות".

ראש ישיבת "מקור חיים" בה למדו הנערים, הרב צבי זינגר, אמר כי השבר יהפוך לתיקון. הוא שיבח את משפחות הנערים החטופים על כך שבמקום להתכנס ולהסתגר בארבע אמותיהם יצאו החוצה והפיצו אמונה, קבלת דין ובחירה בחיים. הוא פנה לקדוש ברוך הוא תוך שהוא מזכיר את משפט שלמה ושאל למי תינתן הארץ - לאם האומרת "גם לי גם לך לא יהיה" ומשבחת את בן העוולה שגידלה או לאם המתפללת "שים שלום, טובה וברכה, חיים, חן וחסד". הוא קרא לאחדות ולאהבת הרע.

בשעלבים חלקו אלפים כבוד אחרון לנפתלי פרנקל. שר החינוך, שי פירון, ספד לו: "נפתלי, לא נשקוט עד שנעניש את רוצחיך ואת שותפיהם. לא נשקוט מכיוון שכל עולמך היה טוב וטוהר. נמשיך את השליחות שלך לבער את הרוע מהעולם. נרות הזיכרון הרבים שדלקו אמש והיום מבקשים לגרש את החושך ואת השנאה".

בטלמון הספיד שר האוצר, יאיר לפיד, שאמר: "אנחנו לא קוברים פה מתנחל, אנחנו לא קוברים פה חייל בקרב הבלתי נגמר בארץ הזאת. זו לא ההלוויה של חלק אחד בעם - אנחנו זקוקים אחד לשני ביום הזה".

אחותו של גיל-עד, שיראל שאער, ספדה: "אין לי אח יותר. מאז שהיינו קטנים חשבתי איך זה יהיה כשנגדל. ואני תמיד חשבתי על איך אתה חייל, חייל בצבא של עם ישראל. דמיינתי שאני אדאג לך. הנה, השם, הורדת לי דאגה. עכשיו אני יודעת שהוא מוגן ושמור ליד הכיסא שלך. סיימת את חייך בקידוש השם - העלית את עם ישראל בדרך לגאולה".

אביו של גיל-עד, אופיר שאער, אמר כי המסע האחרון שלו ושל שני חבריו ועלייתם השמימה שברו מחיצות ואיחדו עם שלם. "מהרגע בו שמענו באוזנינו את לחישתך האמיצה בטלפון למשטרה הזדקפה קומתי ושמעתי קול אדיר וסמוי. קול שליווה אותי לא מעט בימים הלא פשוטים. והקול הזה מתחזק העולם מסוף העולם ועד קצהו - איזו תושייה, איזו גבורה ואיזו עוצמה של מי שעוד לא מלאו לו 17 שנה".

באלעד ספד עמרם יפרח, סבו אייל יפרח, לנכדו: "הם לא הלכו כצאן לטבח. אייל, אתה ושני החברים שלך עשיתם קידוש השם גדול בעם ישראל - גרמתם לאחדות העם היהודי שלא הייתה כאן שנים רבות".

פרץ, אביו של אייל מירר בבכי: "אייל אתה קדוש. הייתה בך אהבה, הייתה לך אהבה מיוחדת לכל אדם - לא משנה איפה. אתה נתת כוחות לכל כך הרבה אנשים, עכשיו תן גם לנו בבית את הכוחות האלו. אנחנו בוכים כי אנחנו אנושיים - יש לנו אהבה והיא תנצח".

אחיו של אייל, אסף יפרח, נפרד בדמעות מאחיו ואמר: "הרב אברהם לוי אמר לי שהעברת לי את שרביט הבכורה. אבל אני לא לעולם לא אצליח להגיע לגבהים שאתה, אחי האהוב, הגעת. אתה מושלם וצדיק והשם רוצה נשמות כמו שלך, כמו של גיל-עד וכמו של נפתלי לצידו".

הנשיא שמעון פרס ספד: "זה 18 ימים ולילות שאני, כמו כל אחד מכם, לא ידעתי את נפשי מרוב דאגה. התפללנו כל אחד לחוד וכולנו ביחד, שיקרה הנס ונראה אותם חוזרים בשלום למשפחותיהם, לביתם אל כולנו. אנו עם עתיק יומין, מאוחד, ועמוק בשורשיו ובתורתו. תולדותיו מלאות דמעות, ואבל נפש העם שומר על תורתו. שלושת הבנים הנפלאים הללו חשפו את מעמקיו והאירו את פסגותיו שבתורתו. שרוחו הומיה ונפשו נחושה... עלתה תמונה נהדרת של צעירים שלמים עם עצמם. יודעים את דרכם, משרתים את עמם. צעירים בעלי מאור פנים, וזקופי קומה, יודעי תפילה וצמאי דעת, אמונים על ייעודם ומקיימים את מצוותם. הארתם באור כואב וחזק את פני עמנו, את אחדותו על שבטיו, את ערכיו המוסריים... אני יודע שידכם תשיג את הרוצחים והם יבואו על עונשם. ישראל תנקוט ביד קשה עד שהטרור ייעקר משורש. לכל אלה השמחים לאידנו, אני רוצה לומר שהטרור הוא בומרנג. הוא מכוון נגדנו, אבל פוגע במשלחיו".