מון שרי
הבשורה החמה של היום היא שרי שלנו, הסקנדליסטית המליארדרית שמעסיקה בן זוג עבה, כעור (בעיני, כמובן - היופי בעיני המתבוננת) ו-it seems מהדיווחים בתקשורת שגם כאיש עסקים וכאדם הוא לא אטרקטיבי במיוחד, זו שמעסיקה רפידת יחצ"נות מייבבת שעושה לה שרות-דב-טוב-במיוחד (בבחינת "נאה ניראה נאה מקיים") - עזבה אותנו למיאמי.
היא כל כך "fed up" מאיתנו (לדברי מקורביה שצוטטו ב-Ynet הערב) שסגרה בדרך החוצה גם את האור בבית-עשרים-המיליונים שהיא "מחסלת" (מי יקנה כשאין כאן כסף לאוכל, מון שרי?) וגם את קרן אריסון, שכבר אינה מסייעת יותר לנזקקים ישראלים (לא שזה משנה, המצב כ"כ גרוע שכבר אי אפשר לספור את השומדבר שיש).
שרי הוכיחה לנו בחודשים האחרונים את כל מה שאמרו עליה: היא אטומה, יהירה, מתנשאת, מגוחכת בגוזמותיה וגחמותיה המופרזות וה"רוחניות" עאלק, עוינת בפועל (הסכמה בשתיקה?) לסוגיות בסיסיות של זכויות נשים שאין להן מליונים מאבא ושאיתרא מזלן ונכוו מה"מתירנות" הפרואקטיבית של בעלה, נקמנית, לחוצה (על כמה א/נשים איימת בתביעות השנה, מון שרי?), בעלת כושר שיפוט רע מאוד בכל הקשור לסוגיות דעת קהל, יחסי ציבור ומעגל ה"מקורבים" לה.
אז מון שרי, דווקא חשבתי אז שזכותך לפטר 900 עובדים ופרסמתי טקסט שמגן על זכותך זו. אבל יש גבול, ולרווחתי הוא עבר למיאמי.
עשי לנו טובה ותשמרי על עופר שלך שם.
בעעעההה... עבדתי עליכם
עד שתיים בלילה ישבו השרים בישיבת התקציב השנתית שלהם. עד שתיים בלילה. לפחות היו מבלים את השעות הארוכות האלה בארועים אחרים שזו השעה היפה להם, כמו למשל באחד ממועדוניה התוססים של ירושלים. לא חראם? לשבת עד שתיים בלילה בישיבה שלא משנה מה תגידו במהלכה - ההחלטות בה, כדרכם של שרון וביבי, הוחלטו מראש?
אז הנה כמה דברים פרודוקטיביים שיכולתם לעשות בזמן הזה שעד שתיים בלילה:
מר זבולון אורלב היקר, שר הרווחה, יכול היית לסייר עם ניידת השטח של על"ם, שמסתובבת בלילות לחפש ולהאכיל ולדאוג לנוער במצוקה שמסתובב ברחובות ללא בית.
יכולת גם להחליף לפחות בחלק מהמשמרת את הסטודנטים שלנים בהוסטלים טיפוליים שונים, כדי שיוכלו ללמוד קצת או לבלות קצת ושיחושו קצת רווחה. אני לא רוצה להיות קטנונית, אבל גם סיור בין ההומלסים והבורחים מהבית בככר דיזינגוף בת"א שווה משהו. הזקנים במוסדות סיעודיים לא יזכרו אותך אמנם, אבל סיבוב אצלהם בשעות הקטנות של הלילה, בין כל המכאובים והדלויות, יכול להצרב איכשהו בנשמתם רגע לפני שהיא עוברת לעולם שכולו טוב.
ואם כל זה לא נראה לך - אני במקומך הייתי הולכת לישון.
לשרת החינוך הגב' לימור לבנת הייתי מציעה בחום, להסתובב קצת בחצרות בתי"ס וגינות, לפגוש לשיחות לילה את התלמידים שלה, אלו שיושבים עם נרגילות (במקרה הטוב) ומפריעים לשכנים.
טוב, העיקרון ברור לכולנו.
הסצינה המביכה של אג'נדה קבועה מראש והמשחק הבזוי של ביבי ושרון בשריהם, לא הפתיעו כאן אף אחד או אחת. אז מה אם הם נתנו לשרים לדבר שעות, בבחינת "וישחקו הנערים לפני", לפני שאישרו את החלטתם שהותוותה מראש?
והשרים והשרות, הנכבדים והנכבדות שלנו, כמו הצבועים שבוכים בכי קולני בזמן שהם מקיימים בהנאה רבה את מצוות פרו ורבו, יצאו מייד במתקפה קולנית נגד התקציב שהצביעו עבורו. עבדו עליהם, הם אומרים.
יש לי אחלה רעיון עבורם: אחרי שמון שרי עזבה את הארץ, מסתובב כאן בדיוק היחצ"ן המתאים להפצת המסר שלהם, והוא פנוי להובלה. קפצו עליו מהר, לפני שאיזה נשמה טהורה אחרת תתפוס לו ת'זמן.
כנס "הזכות להגנה חברתית"
רק שבוע עבר מאז הכנס הנפלא ההוא בבר אילן, וכבר נראה כאילו היינו כולנו חלק מאותו פיאסקו שהשרים שיחקו בו תפקיד משלהם בישיבת התקציב המיותרת.
כי הובהר לנו השבוע ששום דבר לא השתנה, המאבק החברתי לא דגדג לאיש והזכות להגנה חברתית שמורה לאלו שיכולים לרכוש אותה. על עיקרון ש"רפ התרופות, שנמצא כעת בדיון. נגיע לבי"ח ונטופל בתרופות שנוכל לרכוש בעצמנו.
ויקי נעלמה מהעין הציבורית, ביבי נשאר בה. לא משנה לו מה אומרים עליו, העיקר שאומרים. כנראה שהוא צודק, ואנחנו טועות. טועות ומטעות (רק היום אמרתי לילדים שלי שיהיה פה טוב פעם).
נשאר לי רק לשאת תפילה קטנה בלב לאיזה שהו שינוי שחל בנשמות הח"כיות שהגיעו לכנס ההוא (גבריאלי, גמליאל, תמיר), שיניע את אצבעותיהן למקום הנכון בעת ההצבעה המכרעת על תקציב 2004.
