אז לא הצלחתם להגיע להסכמות לבד או בגישור, מה יהיה עכשיו? חשוב להבין את משמעות הדברים!
כאב שהיה שותף מלא לגידול בנו, בילה איתו תשעה חודשים בחופשת לידה ועד היום משמש לו כהורה תומך ואוהב, הדבר שהיה לי הכי קשה לקבלו הוא הכותרת של מאמר זה – הורה סוג ב'. אני מבין שזה נשמע מוזר, אז אנסה להסביר.
כאשר חייתם כזוג, הגדרתך המשפטית הייתה זהה לזו של בת זוגתך, שניכם אפוטרופסים שווים לילדיכם. החלטתם להתגרש? תכיר נא את סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות:
" 25. קביעת בית המשפט באין הסכם בין ההורים: לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין,
ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
זה בסדר, גם אני לא האמנתי שיש חוק מפלה כזה במדינה בה אני חי ואף כתבתי בנושא זה מספר מאמרים. כאמור, במדינת ישראל, קובע החוק שכאשר ההורים מתגרשים, הילד הולך עם האמא (כן, בדיחה של הגששים היא בעצם מציאות במדינת ישראל). אבל מה המשמעות של זה להסדרי הראיה, לחינוך הילדים?
המונח המיושן המוענק לאם בבתי המשפט במקרים אלו הוא "הורה משמורן". אז איך מגדירים את האב? "הורה לא משמורן". האם זה חשוב? כאמור, בעיני זה עולם ומלואו. ההגדרה השונה יוצרת מעמדות והגדרה משפטית שונה בין ההורים, דבר שבעיני מקומם מאוד, אינו לטובתו של הילד ולא מתאים בחברה הישראלית של היום.
אז איך זה משפיע במציאות? תלוי בשופט, תלוי בהורים; אין לכך תשובה חד-משמעית. הגדרת המשמורן בעצם נותנת לאם את הזכות לקבוע ולשלוט בכל הקשור לגידולם (חינוך, בריאות, מקום מגורים וכו') של ילדיך. ומה איתך? אתה אמור להסתגל ולקבל מציאות זו, להוריד את ראשך ולנסות לשמור על קשר מיטבי עם ילדיך גם במצב זה (רק אל תשכח לשלם מזונות כמובן).
האם יש להגדרת המשמורן השפעה על הסדרי הראיה שלך? לא בהכרח! בשנים האחרונות מתחוללת בנושא זה מהפיכה אמיתית שנובעת מכמה גורמים:
א. רצונם ודרישתם של אבות רבים להיות שותפים מלאים בגידול ילדם.
ב. שינוי במדיניות משרד הרווחה, שבעקבות מחקרים פסיכולוגים מבין כיום את חשיבות הקשר של הילד עם שני הוריו, ומעודד אבות לקחת חלק מלא בגידול ילדם.
ג. תנועות חברתיות, כגון
הורות=שווה בה אני חבר, שמקדמות נושאים אלו בשנים האחרונות.
לא עוד אבא של פיצה בשעות אחר-הצהריים, לא עוד אבא בייביסיטר עד שהאמא תחזור מעבודתה, יותר ויותר אבות מלינים את ילדם 2-3 לילות באמצע השבוע, בנוסף לכל סוף שבוע שני כפי שהיה מקובל גם בעבר. מאיזה גיל? מסיום ההנקה.
מה לגבי שאר הנושאים? כאמור, אין לכך תשובת ספר. נתקלתי במקרים שהשופט הסביר בדיון לאב שהאם היא המשמורן והיא מחליטה הכל כולל הכל ואל לו לנסות להתערב, ומצד שני יש הורים שגם בלי הגדרת המשמורן מגיעים להסדר בבית משפט האומר שכל ההחלטות החשובות כמו חינוך ובריאות הילד יקבעו במשותף על-ידי שני ההורים.
אז למה בכלל המדינה מגדירה את ההורים בשני מעמדות? מספר סיבות לכך שלא כאן המקום לפרטן, אך בקצרה אציין שהחוק חוקק לפני כ-40 שנה, כאשר חלוקת התפקידים בין ההורים הייתה יותר חד-משמעית וברורה: אב מפרנס, אמא מטפלת בבית ובילדים. בשנים האחרונות יש ויכוח ציבורי בנושא ואף הוקמה ועדה מיוחדת בראשות פרופסור דן שניט שדנה בימים אלו בנושא זה. האם הוועדה תבטל את החוק המפלה? לשמחתי,
במסקנות הביניים רואה הוועדה את טובת הילד, מאמצת את האמנה הבינלאומית בנושא זה, וממליצה באופן חד-משמעי לבטל סעיף זה מהחוק הישראלי. האם אלו יהיו גם המסקנות הסופיות? תלוי כמה לחץ וכוח ימשיכו להפעיל ארגוני הנשים, שמסיבות שלהן מעדיפות להשאיר חוק זה ואף מקדמות את החלפתו ב"הורה עיקרי" שמשמעו שברוב המקרים המשמורן היא האם, ללא אפשרות לבחינה נוספת כאשר הילד מגיע לגיל 6. אז איך יוגדר ההורה השני? אולי לא יוגדר רשמית, אבל ברור שהכוונה היא שהוא יהיה "הורה משני"! האם זאת טובת הילדים? כנראה שלא, אך זאת
טובת ארגוני הנשים.
כן, האפליה קיימת ולא ניתן להסתירה. עכשיו אני מניח שהעצה הראשונה שלי במאמר הקודם "תעשה ככל יכולתך לעשות את זה יפה" מובנת ומציאותית יותר. לא תעשה את זה יפה – תיתן בידי כולם עילה להרחיקך אף יותר מילדיך.
במאמר הבא אנסה לתאר את התהליך המשפטי ואנסה לשלב את שעבר עלי בתהליך זה.
