תהיה הממשלה אשר תהיה לאחר הבחירות, יהיה ראש הממשלה שייבחר אשר יהיה - ישראל בכל מקרה תעמוד מיד למחרת הבחירות בפיתחה של תקופה קשה כמעט בכל תחום.
הממשלה היוצאת בראשות אולמרט - ובהשתתפות לבני וברק בתפקידים בכירים - מורישה לזו שתקום בימים הקרובים צרור בעיות, שאולי שום ממשלה ישראלית לפניה לא עמדה בפניהן. חלקן נובעות מגורמים שאינם תלויים בנו: המשבר העולמי בכלכלה, הגל האיסלאמיסטי-טרוריסטי הגואה, מימשל חדש בוושינגטון שפניו כנראה ללחצים אגרסיביים על ישראל, אנטישמיות ואנטי-ישראליות חסרות תקדים בעוצמתן ובהיקפן מאז מלחמת העולם השניה.
חלק מהבעיות הן מתוצרת עצמית. הממשלה היוצאת מותירה אחריה מורשת מעיקה של שתי מלחמות שלא הביאו להכרעות ברורות ולא לפתרון ממשי לתוקפנות החיזבאללה בצפון והחמאס בדרום. ובנוסף: הזנחה חברתית וכלכלית, מערכת חינוך מתדרדרת אל עברי הפוסט-ציונות, אובדן נורמות אישיות-מוסריות, והובלה חובבנית של מהלכים מדיניים המסתכמים בנכונות לוויתורים בכל החזיתות.
אולי רק בתחום אחד אין להפנות אצבע מאשימה כלפי הממשלה היוצאת - משבר המים החריף, הבצורת, אם כי גם פה היה כבר מזמן הכרח לקדם פתרונות טכנולוגיים שישראל מסוגלת להם. אבל מה לעשות, אפילו שערי שמיים לא נפתחו לה לממשלת אולמרט.
די במסכת כשלונות זו כדי שהוד מעלתו הבוחר יעניש את אלה שניהלו באופן כה כושל את חייו בשלוש השנים האחרונות. כן, יותר מן הצורך להעלות כוח חדש, הכרח להוריד מן הבמה את הכוח הישן, בדמותם של אולמרט, לבני וברק.
במיוחד אמורים הדברים בטוענת-לכתר מטעם קדימה. כל מאמציה של לבני לבדל עצמה מראש הממשלה - לא יועילו. היא סגניתו, היא שרת החוץ, היא חלק אינטגרלי מכל מה שהתרחש כאן בשלוש השנים האחרונות. אין היא מביאה שינוי, אין היא "הבטחה חדשה", כדבריה. היא ממשיכת דרכו המדינית אם לשפוט על-פי הצהרותיה במערכת הבחירות.
ציפי לבני הולכת בעקבותיהם של שרון ואולמרט בכל הקשור לנכונות לנסיגות - אם בירושלים, אם מרמת הגולן ואם מיו"ש, ואם בפינוי מתיישביהן. היא מכריזה זאת לא רק משום שעברה כקודמיה ושותפיה מהפך אידיאולוגי, שעליו כבר דובר רבות, אלא גם כי היא יצירת כפיהם של יועצי פרסום ותדמית שיעשו הכל כדי להכתיר את הלקוחה שלהם כראש ממשלה.
הללו ימכרו את אם-אמא שלהם בעבור נצחון. את לבני הם כבר ניצחו, השתלטו על כל מערכות החשיבה שלה. היא כמו בובה בידיהם, כחומר ביד היוצר, כאשר למען המטרה האישית-השאפתנית זנחה את העקרונות שעל ברכיהם גדלה, ומגדפת בלא מעצור את המתחרה הגדול שלה.
התמסרותה לידי אותם יועצים, נכונותה לאמץ כל רעיון וכל תכסיס שישתילו במוחה, מלמדים גם על חוסר נסיונה, חוסר כשירותה לעמוד בלחצים ולעמוד בשום-שכל לאומי מול כל המשימות הקשות שעימן יהיה על ראש הממשלה הבא להתמודד. יתר על כן: אותה לא יהיה צורך לכופף. גווה כבר נכון לשוח, בלבה היא נכונה לבצע "מכירה כללית" של נכסי האומה, לוותר על אינטרסים חיוניים, מתוך אשליה שתביא שלום ורגיעה.
במלים אחרות וברורות: ציפי אינה כשירה, אינה בשלה לתפקיד. בוודאי לא בבחירות אלה.
כדי שתהיה מנוסה יותר, ראוייה יותר לכתר, מוטב לציפי ולמפלגתה, שיילכו לכמה שנים לרעות בשדות האופוזיציה. יניחו במטותא מהן למנהיגים מנוסים יותר, מוכשרים יותר, חדורי אמונה בצדקת הדרך, להוביל את ספינת ישראל באוקיאנוס המדיני שיילך ויסער בחודשים ובשנים הבאות.
השירות באופוזיציה יכול רק להיטיב עימה. אז אולי תוכל להשתחרר מלפיתתם של האדלרים והארדים, לרכוש יותר ניסיון פוליטי-מדיני, לעשות עבודת שטח אפורה אך מכשירה, ומי יודע - אולי בבגרותה גם "תחזור למוטב" ותשתחרר מאותן עמדות שמאלניות שאימצה.
בהחלט אין להוציא מכלל חשבון, כי ציפי לבני תהיה בעתיד ראש ממשלת ישראל. אבל לא עתה, לא בבחירות שבפתח, אלא לכל המוקדם בעוד ארבע או שמונה שנים. בחירתה בעוד קדנציה או שתיים - בתנאים ובמצבים שישררו אז - תהיה טבעית יותר, מקובלת יותר. במיוחד אם המצב המדיני ישתפר, "קיר הברזל" הביטחוני ירתיע, ירושלים תישאר שלמה ומאוחדת, היישובים ביו"ש ישגשגו והגולן יוסיף לשמש מוקד משיכה להמוני מתיישבים ומטיילים.
לכן, יש להעלות לשלטון את האופוזיציה הנוכחית. לכן, יש לאפשר לכוחות חדשים ולמנהיג חדש-ישן - שאכן למד מטעויות העבר שלו - להרכיב את הממשלה הבאה. זה יתאפשר רק אם מצביעי גוש המחנה הלאומי לא ישמאילו לקדימה, ולא יימינו לעבר ליברמן או לעבר מפלגות קטנות, ולו גם אידיאליסטיות ואידיאולוגיות במובהק.
