נניח שמחר היה אחד מארגוני הפשע הפועלים בישראל חוטף קצין במשטרה ומבריח אותו מחוץ לגבולות הארץ. בתמורה לשחרורו היה דורש אותו ארגון את שחרורו של אחד מחבריו הכלוא באחד מבתי הכלא בישראל באשמת רצח קשישה. האם הייתה המדינה שוקלת ברצינות דרישה מעין זו?
התשובה היא כמובן שלילית. סביר להניח שבאותו הרגע הייתה פושטת המשטרה על בתיהם של ראשי ארגון הפשע ועוצרת אותם עד לשחרור השוטר. כמו-כן, חשבונותיהם ונכסיהם היו מוקפאים.
מדינת ישראל במו ידיה מעבירה לידי החמאס מזון ותרופות ובקרוב יועברו לעזה מאות מיליוני דולרים לשיקום הרצועה. איסמעיל הנייה ומחמוד אזהאר ממשיכים להסתובב בחופשיות בעוד גלעד שליט נמצא בשבי כבר כמעט שלוש שנים.
לאחרונה מדווחים כלי התקשורת על עסקה המתגבשת עם החמאס לשחרור גלעד שליט בתמורה לשחרורם של רבי מרצחים שעל ידיהם נהרות של דם. רבים ממחבלים אלה הובאו לכאן במבצעים נועזים שבהם סיכנו חיילי צה"ל את חייהם. התקשורת שמילאה תפקיד פעיל בעסקת רגב-גולדווסר פועלת לקדם גם עסקה זו כאשר היא מראיינת משפחות שכולות שמוכנות לשחרור רוצחי יקיריהן בתמורה לשחרור החייל החטוף.
כידוע, חז"ל תיקנו ש"אין פודים את השבויים יותר על דמיהן" מתוך הבנה שמחיר מוגזם יזמין את החטיפה הבאה. למשפחות השכולות יש זכות להביע את דעתן בסוגייה רגישה זו, אך יש לזכור שכליאתם של הרוצחים הינה בראש ובראשונה על-מנת להגן על החיים מפני רוצחים אלה ומפני חבריהם הרואים בהם מודל לחיקוי. באשר לרוצחיו של השר רחבעם זאבי (גנדי) קיים נימוק נוסף השולל את שחרור רוצחיו והוא העובדה שמדובר בשר בממשלת ישראל ויש משמעות נפרדת גם לכבוד הלאומי.
אך למרות האמור לעיל נראה כי העסקה מתקדמת לפי דרישות החמאס, וזאת על אף שעסקת ג'יבריל שבוצעה ב-1985 ובמסגרתה שחררה ישראל 1,150 מחבלים הביאה למסע רצח ולטרור חסר תקדים.
על-מנת לעצור את מכת הטרור והחטיפות לצרכי מיקוח שצפויות לנו כאשר תצא העסקה הנוכחית לפועל חייבת הכנסת לחוקק בהקדם חוק עונש מוות חובה על מחבלים רוצחים. זוהי הדרך המוסרית ביותר למנוע את סינדרום החטיפות ולהחזיר את ההרתעה. אם לא נתעשת במהירות יידע כל רוצח מתועב כי במקרה הגרוע ביותר יהיה עליו לבלות כמה שנים בכלא לפני שארגון כזה או אחר ידרוש את שחרורו במסגרת עסקה לשחרור חטופים.
