נמצאו תקליטורים מלשכת אהוד ברק

ב - 8.9.2014 התפרסמה בהארץ כתבתם הארוכה והמפורטת של עמוס הראל, גילי כהן ויניב קובוביץ בעלת הכותר המסקרן "הותר לפרסום לבקשת 'הארץ'. תמלילי השיחות חושפים: כך התנהלה לשכתו של הקצין הבכיר ביותר בצה"ל." (החרו החזיקו אחריהם כל אמצעי התקשןרת, כתובה כמשודרת.) לכאורה, מדובר בהישג עיתונאי ומשפטי מרשים. העיתון הוכיח שזכות הציבור לדעת חשובה מכל זכות, אינטרס או שיקול אחר. טובי כתביו דלו ממעמקי החומר הרב את הפנינים והעמידו אותם לרשות הקוראים. ואולם, כך אטען, מדובר בדוגמה קלאסית לפורנוגרפיה עיתונאית, הנתלית ביזמה הרסנית של גופי החקירה הממלכתיים.

על איש בצבא מדרגה מסוימת חל חוק הצינון. ב-2007 חוקק בכנסת חוק "תקופת צינון למשרתים בכוחות הביטחון - הארכת תקופת הצינון לשלוש שנים". החוק מגדיל את תקופות הצינון לבכירי מערכת הביטחון המוזכרות בחוק הבחירות לכנסת ובחוק הממשלה מחצי שנה לשלוש שנים מיום תום כהונתם ועד יום הבחירות בהן הם מבקשים להתמודד או עד יום המינוי לתפקיד שר. עוד קובע החוק כי אם תמה כהונת הכנסת שנבחרה בבחירות בהן נפסלו המועמדים מלהתמודד בגלל תקופת הצינון, יורשו אותם בכירים להתמודד בבחירות לכנסת הבאה גם אם עדיין לא חלפו שלוש שנים מיום תום כהונתם.‏

אבי בניהו איש מחובר היטב במערכות הפוליטיות, תקשורתיות, צבאיות. הוא דבק במשימתו - תהיה אשר תהיה ובשירותו של מי שיהיה - בחריצות ובהבנת כללי המשחק התקשורתי. הוא אדם שיהיה מוכן להמית את עצמו במצוותם של אלה ששכרו את שירותיו. אבל כדי להבין באמת ולעומק מיהו, בעצם, אבי בניהו ומה מריץ אותו, יש צורך לקרוא בעיון ובסבלנות רבה את כל דברי השבח וההלל על יכולותיו, כפי שהם באים לידי ביטוי באתר הבית של משרדו, מפי הבכירים שבבכירים שעמם היה קשור במהלך הקריירה רבת השנים שלו.

פרשה רודפת פרשה. אין זמן להעמיק כי פרשה חדשה צצה, חדשים לבקרים. עוברים לסדר היום לאחר דיון ציבורי רדוד, שטחי ובלתי מועיל בעליל, הרייטינג מחייב לעבור לפרשה אחרת. מה שנגלה לעינינו מדי יום ביומו זהו הריקבון השלטוני, המרמה, השחיתות העצומה, התככים הפוליטיים והשוד של הקופה הציבורית על-ידי מקורבים ומקורבי מקורבים.