פסק דין של בית משפט השלום בירושלים חושף (23.10.14) כיצד התעמרה המשטרה בצעיר וצעירה שנטלו חלק בפעולות המחאה נגד ההינתקות - מספר שנים לאחר אותם אירועים. השופטת
יעל ייטב קבעה, כי השניים - אז נערים וכיום נשואים - יקבלו מהמשטרה פיצוי של 35,000 שקל ורמזה שהפיצוי היה גבוה יותר אם סכום התביעה היה גבוה יותר.
האישה, ילידת 1989, הייתה בת פחות מ-16 בזמן ההינתקות. היא הועמדה לדין בשל שתי חסימות צמתים, הורשעה בעיקר משום שסירבה להזדהות במהלך המעצר ונקנסה ב-1,000 שקל. פסק הדין ניתן בדצמבר 2005, וגזר הדין - בפברואר 2007.
ביולי 2008, כאשר היא כבר אם לתינוק בן ארבעה חודשים, זומן בעלה לחקירת משטרה בקריית מלאכי בשל סכסוך משפחתי. תובעת משטרתית התקשרה אל האישה וביקשה ממנה להגיע מיד אל התחנה למסירת עדות. כאשר הגיעה ובידיה התינוק, נאמר לה שהיא מעוכבת לחקירה בשל צו מעצר בשל אי-התייצבותה למשפחה. כל הסבריה, לפיה ההליך הסתיים שנה וחצי קודם לכן, נפלו על אוזניים ערלות.
השוטרים הסיעו אותה ואת התינוק לתל אביב (תוך שהם מתעלמים מכך שבניידת אין כסא בטיחות), שם היה עליה להמתין עד השעה 11 בלילה לשופט התורן ששחרר אותה בערבות. האישה העידה, כי נאלצה להניק את התינוק בנוכחות השוטרים, וכי לא היה לה ציוד מינימלי עבורו. בסופו של דבר היא שוחררה בשעה 11:30 בלילה, לבדה בתל אביב ובלי דרך לחזור לביתה, תוך שהשוטרים מתעלמים לחלוטין ממצוקתה.
ייטב קבעה, שעל המשטרה הייתה מוטלת האחריות לוודא שצו המעצר נמחק עם סיום משפטה של הצעירה ולוודא שאינה מבצעת מעצר בלתי חוקי - אך היא לא עשתה זאת. עוד קבעה, כי המשטרה הייתה צריכה לצפות שהתובעת תתקשה להסתדר בשעת לילה מאוחרת עם תינוק בעיר זרה, וגם מכך התעלמה. לדעת ייטב, הפיצוי הראוי לתובעת הוא 20,000 שקל.
בעניינו של הבעל, יליד 1987, קבעה ייטב שהוא נעצר לשווא פעמיים. בשולי הדברים אומרת ייטב, כי אינה מבינה מדוע בכלל הוגש כתב אישום נגד הבעל שהתפרץ לאירוע של המשטרה במחאה על ההינתקות ומדוע המשטרה לא חזרה בה ממנו לאור הנחיות היועץ המשפטי לממשלה באותה עת.
לגופם של דברים אומרת ייטב, כי מעצר השווא היה בערב תשעה באב, יולי 2007, כאשר קצין משטרה בכניסה להר-הבית מנע את כניסתו של הצעיר והודיע לו שעליו לשלם 750 שקל כדי שלא ייעצר, משום שלא התייצב למשפטו - אלא שההליכים נגדו הותלו. כאשר הגיע הצעיר לתחנת הקישלה כדי לשלם את אותו סכום - למרות שלא ידע כלל במה מדובר - הוא נאלץ להמתין מספר שעות, והגיע לביתו שעה קלה בלבד לפני כניסת הצום.
רשלנות המשטרה באה לידי ביטוי, אומרת ייטב, בכך שלמרות התייצבותו של הצעיר ותשלום אותו סכום, הוא כלל לא זומן לדיון.
מעצר השווא השני היה במקביל למעצרה של רעייתו, כאשר החוקרים ייחסו לצעיר התפרעות בשטח צבאי סגור באוקטובר 2005, למרות שהוא הכחיש שבכלל היה ביו"ש באותה עת. הצעיר הועבר לירושלים, הוכנס לתא מסריח משתן, לא קיבל מזון והותר לו להתפלל מעריב רק לאחר שפרץ בבכי. למחרת הובא הצעיר לבית המשפט, שם טענה המשטרה שנעצר משום שלא התייצב למשפטו - אך היא לא יכלה להוכיח שההזמנות נמסרו לו. ייטב אומרת, כי הפיצוי הראוי לצעיר הוא 32,000 שקל.
כאמור, לנוכח העובדה שהתביעה הוגבלה ל-35,000 שקל, קבעה ייטב שזהו הסכום שתשלם המשטרה, בתוספת הוצאות בסך 10,000 שקל. את הצעירים ייצג עו"ד חנוך רובין, ואת המשטרה - עו"ד משה ולינגר.
