בשולי הכותרות

שחרור מהכלא של מרואן ברגותי, שנידון ל-5 מאסרי עולם, על-רקע חבלני, הוא הֲרֵה אסון ומשוּלל כל הצדקה.

מדובר במחווה לאבו-מאזן, מנהיג הפתח בעזה, כדי לחזק את שלטונו נגד החמאס. האומנם?! עובדה היא כי כל המחוות לאיש, שיזמה ממשלת ישראל - ובכללן שחרור מחבלים רבים - לא הוכיחו את עצמן ולא צימצמו את הטרור נגד ישראל. שחרור רב-המחבלים, ברגותי, רק יגביר את הטרור.

התדמית המתונה של הפַּתַח, שישראל חפֵצה בשלטונו, נגד חמאס, בטעות יסודה. זו אותה גברת טרור בשינוי אדרת, כפי שמוכיחה ההיסטוריה הלאומנית של הארגון, והפיגועים הרבים שביצעו נגד ישראלים. המחבל ברגותי, שאחראי לפיגועים המוניים, הוא עצמו הוכחה מובהקת לכך.

הדרישה של ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, כפי שפורסם בעיתונות המקומית, כי מדינאים אורחים בירושלים, יבקרו גם בעירייה, היא צודקת ביותר.

אם בערי בירה רבות בעולם, דוגמת פריז ולונדון, מקובל הנוהג הזה של ביקור ראשי מדינות אורחים בעירייה, על אחת כמה וכמה בירושלים. העיר הקדושה, שעיני כל העולם וכל הדתות נשואות אליה, היא לא רק בירת ישראל אלא בירת יהדות התפוצות. הביקור במוסד הייצוגי של העיר, העירייה, ראוי איפוא שיהיה בלתי נפרד מהביקור הרשמי בירושלים.

הסחר בסמים וצריכתם אינו מקובל בישיבות החרדיות הנורמטיביות. הוא מאפיין עולים מארצות הברית, המשתייכים למיגזר הנושרים מהישיבות או בעלי תשובה, שהביאו איתם את הסמים מהעולם החילוני.

לאחרונה פורסמה ידיעה על סוחר עולה מארה"ב, ששיווק חשיש לצעירים בישיבת 'נווה ציון' בטלזסטון, שהיא ישיבה שיקומית בעיקר לנערים נושרים מאמריקה ולחוזרים בתשובה, המנסים להיגמל מהסמים.

בפעם הקודמת סופר כאן על ראש עיריית נצרת שיצא ביוזמה מקורית לעידוד הילודה בעיר. התינוקות הנולדים מונצחים בשילוט חוצות. מתברר שהוא לא לבד. לצד אגודת 'אפרת', הפועלת למניעת הפלות, ישנם ארגונים חרדיים, המסייעים אף הם לשיפור המצב הדמוגרפי בישראל.

זה שנים קיים ארגון "פועה", בראשות הרב מנחם בורנשטיין, העוסק בבעיות פוריות על-פי ההלכה ומייעץ למגזר החרדי בתחום זה. הארגון הוא וולונטרי, ומפרסם את שירותיו, הפועלים בצינעה, בעיתונות הדתית והחרדית. ואכן, זוגות רבים נעזרו במכון כדי ללדת. המכון פועל בשיתוף פעולה מלא של רופאים ורבנים, ומקיים גם כנסים, אשר בהם מעלים פתרונות חדשניים בנושא.

לאחרונה יצאה תנועת חב"ד בקריאה לתרום לארגון 'בוני עולם', המסייע אף הוא לזוגות נשואים בטיפולי פוריות, כדי להתגבר על קשייו הכלכליים.

מפלגת קדימה הצביעה על אופציה אפשרית של הליכה לאופוזיציה, כדי להפיל את הממשלה תוך זמן קצר וללכת שוב לבחירות. האומנם?

קדימה חרתה על דגלה אחריות לאומית והקמת ממשלה אחרת. האם העובדה שהמפלגה רוצה להיות בשלטון מצדיקה שוב הליכה לבחירות, שעלותן לקופת המדינה מיליוני שקלים, בשעה שהמשק נתון במשבר כלכלי חמור ולשכות הרווחה מתמודדות עם בעיות של אבטלה, עוני ומצוקת דיור? היכן האחריות הכלכלית והציבורית והנפת הדגלים החדשים של המפלגה?

ראוי שהכנסת החדשה תחוקק חוק לכהונת כל ממשלה קדנציה מלאה ארבע שנים וקיום הבחירות במועדן. הדבר יביא לקבלת אחריות של כל מרכיבי הבחירות: הציבור הבוחר, הממשלה והאופוזיציה והבטחת איכותן ודאגתן הבלעדית לטובת העם ורווחתו. לשם כך ייתכן שיהיה צורך בשינוי שיטת הבחירות.

מה לא עשתה לבני כדי להיבחר לראשות הממשלה? לא רק שכרה את שירותיהם המצויינים של הפרסומאים ארד את אדלר, שעשו עבורה את המלאכה נאמנה, אלא תרמה גם את גופה למען המטרה הנעלה, שקידשה בעיניה את כל האמצעים.

לבני רקדה על כל החתונות האפשריות. בין פיזוז רגליה בפאבים עם הצעירים להשתטחות גופה על קבר הצדיק משטאפנט, עטויה בשביס, למדנו שיעור על נפלאות הפוליטיקה. כל הדרכים המובילות אל קריית הממשלה כשרות למהדרין.

ויש גם בונוס. לבני חשפה בפנינו את סודות המתמטיקה. עשרים ושמונה, מנדטים כמובן - זה אחד יותר מעשרים ושבעה מנדטים - גילתה המרצה מה שכל תלמיד בכיתה א' יודע. אך נראה שהמשפטנית המבריקה עוד לא הפנימה את כללי המשחק הדמוקרטי של יתרון גושים, מה שכל תלמיד תיכון בשיעור אזרחות הפנים מִכְּבָר. מה לעשות, עם כל הכבוד לתחבולות הפוליטיקה, העם מאוכזב מן השמאל והימין ניצח במערכה. הניתוח המתמטי הצליח, אך השמאל מפרפר. אפילו פרס הודה בכשלון ההינתקות. אין ספק, המשיח כבר כאן.

ועוד סיסמה מאחורי הבחירות. ספיישל לירוקים, שלא יזכו לראות את הירוק של הכנסת בעיניים, למפלגת הגימלאים ללא גיל ולשאר ירקות, מפלגות קיקיוניות שלא עברו את אחוז החסימה. אבל גם לגדולים, ציפי וביבי, המתנדנדים בין תקווה לייאוש, בין קואליציה לאופוזיציה. לפני הבחירות המאגלומניה חוגגת, והאופטימיות של המועמדים חסרת תקנה. אחרי הבחירות, האגו שהיה בשיא מצטמק. הסופרלטיבים העצמיים מתאדים באוויר, והפסימיות משתלטת. להזכירכם, הגדרת הפסימי - אופטימי, אבל עם ניסיון.

וגם תקווה, לקינוח. שאורי אורבך, הרכש הטרי של הבית היהודי, יכניס משב רוח של רצינות והומור מכובד לכנסת, שהייתה בשנים האחרונות להצגה הכי טובה בעיר.

על-פי העסקה המתגבשת, ממשלת ישראל תשחרר כאלף מחבלים, תמורת שחרור גלעד שליט מהשבי. אלף בעקבות אחד.

השאלה היא, מדוע איפוא היה צורך לחכות שנתיים וחצי לשחרור החייל, ולתת לו להינמק בכלא העזתי זמן כה רב, אם אפשר היה לבצע אותה עסקה שנויה במחלוקת מיד עם שביו.

אמנם נכון, התנאים האסטרטגיים שונים. בניגוד לכשלון מלחמת לבנון השנייה, ישראל, בעקבות הצלחת מבצע 'עופרת יצוקה', מבצעת הפעם את העסקה מתוך עֶמדת כוח והרתעה של האוייב. כמו-כן, מדובר ברווח אישי של אולמרט, שיסיים את הקדנציה השלילית שלו, עתירת פרשיות השחיתות, בהישג מרשים. אולם אין בכך כדי להצדיק את שביו הממושך של שליט בידי האוייב.

גם הפעם, כמו בעסקת השבויים האחרונה בלבנון, הממשלה ביצעה אותה שגיאה טקטית, כאשר ניהלה את פרטי המשא-ומתן לשחרורו בכלי התקשורת, ונטעה תקוות בלב המשפחה והעם, שמהן אסור לסגת.