אולי זה לא מקרי, שנחת עלינו המבול הכבד הזה דווקא ביום הבחירות. 30 שנה אחרי קריאתו המפורסמת של חיים יבין, כבר אין יותר מהפכים של ממש בפוליטיקה הישראלית. אין מנצחים ואין מפסידים. רק תוהו ובוהו של תככים נסתרים, מבול של השמצות ואינטרסים צרים.
בואו נודה על האמת. המאבק שהתחולל במהלך החודש האחרון לא היה על השקפות עולם, תפיסות או עקרונות יסוד. היה זה קרב תרנגולים. מי יותר חזק, מי יותר מבין, למי יש חזה הכי נפוח. המנצח הבלתי מעורער של המערכת הזו היה האגו. אהבת הכסא ותאוות השלטון. זה כנראה מה שנותר מן הציונות והסוציאליזם והרביזיוניזם וכל שאר ה"איזמים" היהודיים הגדולים. אין פלא שאנשים רבים צפים כבר תקופה ארוכה באוקיינוס רחב ומשמים של פתקים לבנים. אין פלא שמדינת ישראל כולה שרועה זה מכבר על פני רפסודה רעועה, נסחפת בזרמי החיים והרוחות המשתנות. ללא כיוון, ללא מטרה, ללא הנהגה אמיתית. הכאוס הפוליטי והמבוכה שהשתררו בעקבות ספירת הקולות רק משקפים זאת.
אך במקביל למערכת הבחירות המבולבלת הזו, שהזכירה יותר סדרת ריאליטי פופולרית, מתנהלת לה מערכה נוספת, פנימית יותר וסמויה מן העין. מתחת לפני השטח, הרחק מאור הזרקורים וצקצוק המצלמות, ניטשת עדיין המערכה על דמותו של עם ישראל. אותו עם שהתגבש לפני 5,000 שנה בבבל העתיקה, סביב רעיון אוניברסלי, חובק עולם ונשכח, שכונה לימים בשם "ואהבת לרעך כמוך". למרות הזמן שחלף, למרות שכבר הספידו אותו אין-ספור פעמים - הרעיון הזה נשאר רלוונטי ואקטואלי מתמיד. השאלה היחידה היא, כמובן, איך ממשים אותו?
"כל עוד שלא נגביה את מטרתנו מתוך החיים הגשמיים, לא תהיה לנו תקומה, כי אנו בני האידיאה", כתב "בעל הסולם", הרב יהודה אשלג - גדול המקובלים של המאה ה-20, בניסיון להצביע על התשובה. המנהיג האמיתי של עם ישראל לפי דבריו, אינו אדם כלשהו, לא מפלגה ולא אג'נדה פוליטית כזו או אחרת. המנהיג האמיתי של העם הזה הוא כוח האהבה והאיחוד שפועם בנשמתו, מצדיק ומחיה את כל קיומו על פני האדמה.
דווקא בתקופה הזו, תקופה שבה הכלכלה העולמית מתמוטטת כמו מגדל קלפים, שבה טרור, דיכאון וריקנות קיומית הפכו למציאות חיים עגומה - יש לנו הזדמנות נדירה להשיבו אל מרכז הבמה. להוציא את האידיאה הנפלאה הזו מתוך מרתפי הלב החשוכים ולאפשר לה להוביל אותנו בתוך האוקיינוס האגואיסטי הסוער, אל חוף מבטחים. אל תתנו למראית העין להטעות אתכם. המערכה הזו היא התקווה היחידה שלנו. היא בכלל לא שייכת לפוליטיקה, ימין, שמאל או מרכז, אלא רק למצפון הפנימי של כל אחד מאיתנו. כל אחד מאיתנו מחזיק בידיו את זכות ההכרעה.
נכון שהבחירות כבר מאחורינו. נכון שהמערכה האלקטורלית הסתיימה, אבל הבחירה האמיתית עדיין עומדת לפנינו. המערכה עדיין פתוחה. רגע לפני המבול הבא, רגע לפני שהרפסודה טובעת, הגיע הזמן למהפך מסוג אחר. מהפך פנימי. מהפך בדרך החשיבה שלנו, בגישה המהותית לחיים. מהפך שיתחיל מלמטה, מתוך העם, מתוך האנשים הפשוטים, מתוך הלב. מתוך האמת.
עדיין לא מאוחר. והקלפיות מחכות לנו ממש מעבר לפינה.
