|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
נשיא המדינה, שמעון פרס, מאמין שאת הגוונים הרבים בחברה הישראלית ניתן לייצג גם תחת מפלגת-גג אחת. אני מקדם בברכה את הרעיון הזה, וגם מציע דרך להגשמתו
|
על הדרישה האופנתית ל"שינוי שיטת הממשל" הדרישה ל"שינוי שיטת הממשל" ימיה כימי המדינה. הדגל אותו מתיימרים לשאת אבירי השינוי הוא ה"יציבות", ה"משילות" וה"אקקאונטאביליטי", אבל בפועל, כל מפלגה רוצה יותר מנדטים לעצמה, על חשבון האחרים. כאשר גאולה כהן יזמה את העלאת אחוז החסימה, היא לא ראתה לנגד עיניה ממשל "יציב" יותר, אלא ממשל "כתום" יותר. זה לגיטימי, בתנאי שקוראים לילד בשמו האמיתי, ולא מרמים את הציבור. בבחירות לכנסת אנחנו בוחרים כנסת, ולא ממשלה. כאשר בוחרים כנסת, בוחרים את הרשות המחוקקת והמפקחת על הממשלה, וכשם שלממשלה, לרשות השופטת ולמשרד הרישוי ב זרנוגה גימ"ל יש לבחור את הטובים ביותר, כך גם לכנסת יש לבחור את הטובים ביותר. האם כל השיטות המוזכרות - אשר בראשן העלאתו של אחוז החסימה - יש בהן כדי להעלות את רמתם של חברי הכנסת? שאלו את גאולה כהן... אם תפקידה של הכנסת הוא רק לספק "אצבעות" לתמיכה בממשלה, לא צריך לבחור כל כך הרבה חברי-כנסת, ודי לנו אם נעניק לכל ראש מפלגה זכות הצבעה "פרופורציונלית" למספר הפתקים שהוא קיבל מהבוחרים. ציפי לבני תקבל, נניח, 28.37 "אצבעות", ביבי נתניהו - 27.13, אביגדור ליברמן - 14.90, ואפרים סנה - 0.002 אצבעות. חלוקה כזאת גם תבטל את קיפוחם של רסיסי-המפלגות, את אי-הצדק שבחלוקת העודפים ומעל לכל - את בעיית הפיצולים והעריקות. לא עוד כלנתריזם. אבל, כאמור, אנחנו בוחרים כנסת, ולא ממשלה, ומכל המציעים את שינוי ה"שיטה" אף אחד לא מציע לנו שיטה לבחור חברי-כנסת טובים יותר. רק אני, וראו לעניין זה את הצעתי לשינוי שיטת הבחירות, שיטה אשר מאפשרת רזולוציה טובה יותר של מגוון-הדעות בציבור, והיא גם זולה יותר לקופה הציבורית. ועוד בעניין זה: שיטת הבחירות שלי: פנייה אל הוועדה שמינה נשיא המדינה לבחינת מבנה השלטון בישראל.
|
|
אריתמטיקה בסיסית הוא עוד יודע!
|
|
כאשר התחיל פרס בסבב ההתייעצויות לקראת הטלת המינוי להרכבת הממשלה שמעתי מכל עבר את התחזית: למרות שלגוש הימין יש רוב בכנסת, הוא יטיל את זה על ציפי לבני, בגלל השתייכותו לקדימה.
לי היה ברור שזה לא יקרה, אפילו אם ביבי נתניהו יביא רק 45 ממליצים (כפי שנטה להסתמן, לעומת ציפי, עם ה-28 שלה). הוא לא יכול היה לעשות זאת גם אם רצה, כי ציפי לא הייתה יכולה להקים ממשלה עם גוש המרכז-שמאל, המונה 55 ח"כים בלבד, ופעם אחת הוא כבר התבזה (לפחות בעיני חלק מהציבור, ואולי גם בעיני עצמו) עם החזרת המנדט (המחזירה הייתה ציפי עצמה, למי ששכח).
ואת האריתמטיקה הבסיסית הזאת הוא עוד יודע.
אבל גם מבחינת האינטרס המפלגתי שלו כחבר קדימה, אם היה לו כזה, לא היה כדאי לפרס להטיל את המינוי על ציפי, אפילו אם גם לביבי לא היה סיכוי, וזאת כדי שהכישלון הראשון יהיה של ביבי, ולא של ציפי. של הליכוד ולא של קדימה.
וגם את התבונה הבסיסית הזאת איש לא ייקח מהשועל הפוליטי הזה.
|
|
היאך מגשימין את הרעיון הנשגב הזה?
|
|
כדי להגשים את הרעיון של "מפלגת-גג אחת" אשר מייצגת את שלל "הגוונים הרבים בחברה הישראלית", יש צורך בבחירות פנימיות בתוך מפלגת-הגג הזאת, אבל אצלנו, בישראל הדמוקרטית, אין אתה חייב להיות חבר-המפלגה. הפתרון לבעיה הזאת כבר ידוע: "פריימריז פתוחים", דהיינו בחירות מקדימות לבחירת נציגי המפלגה לכנסת, בהן יכול כל אזרח להשתתף, גם אם אין הוא חבר המפלגה.
הזכות להשתתף בבחירות כאלה מותנית, כמובן, בכך שאין אדם רשאי להשתתף במקדימות-הגביע האלה אלא במפלגה אחת, אבל כיוון שהנהגנו שיטת-ממשל חדשה, בה קיימת רק מפלגה אחת, אין צורך להפעיל במקביל את מחשבי כל המפלגות כדי למנוע "הצבעות כפולות" כאלה (כי אלה ממילא קורסים דווקא כאשר נזקקים להם).
|
|
כדי ש"מפלגת-הגג" האחת הזאת תייצג נאמנה את שלל "הגוונים הרבים בחברה הישראלית", צריכים אותם ה"גוונים" להיות מיוצגים בפריימריז, וכדי שהם יהיו מיוצגים הם צריכים להיערך לשם כך (כספית וארגונית), ולכן אין מנוס מכך שכל "גוון" יקים לעצמו "סיעה" בתוך המפלגה: סיעה א' תציע לבוחרי המפלגה "ראש ממשלה אחרת", סיעה ב' תציע "מנהיגות מנצחת", סיעה ג' - "אין אזרחות; בלי נאמנות", ד' - "להילחם בפשע - זה אפשרי", ה' - "לא מתפשרים", וכן הלאה, וכן הלאה.
כמובן שגם הציבור הדתי, על כל "גווניו הרבים", יהיה זכאי להשתתף בפריימריז, דבר המבטיח ש"מפלגת-הגג" אכן תייצג נאמנה את כל "הגוונים הרבים בחברה הישראלית", שהרי גם הדתיים הם חלק מ"החברה הישראלית".
וגם ה"כתומים", וגם הערבים. וגם שוחרי הגראס ומתנגדי הגראס, ושוחרי הקידמה ומתנגדי הקידמה, ושוחרי הנסיגה ומתנגדי הנסיגה. ושוחרי גלעד ארדן ומתנגדיו, ומי לא.
אבל כאן תצוץ בעיה חדשה, אשר בבוא העת, תוצג על-ידי נשיאת המדינה, דליה איציק, כך: "השיטה במפלגת-הגג פוגעת בסיעות הגדולות ומעודדת את הקטנות. כך נוצר מצב של ריבוי סיעות היוצר מיקוח וסחר-מכר המוריד את ערך הפוליטיקה בעיני הציבור... אני מאמינה שאת הגוונים הרבים במפלגה ניתן לייצג גם תחת סיעת-גג אחת, ועל כן אני בעד שינוי שיטת הבחירות המקדימות. כשהאפשרויות הן מגוונות ניתן לעבור מפריימריז ארציות לאזוריות, וניתן גם להעלות את אחוז החסימה".
|
|
שמעון פרס מקונן על מר גורלן של המפלגות הגדולות
|
|
במפגש עם 900 תלמידי תיכון בבאר שבע אמר נשיאנו, שמעון פרס: "השיטה בישראל פוגעת במפלגות הגדולות ומעודדת את הקטנות. כך נוצר מצב של ריבוי מפלגות היוצר מיקוח וסחר-מכר המוריד את ערך הפוליטיקה בעיני הציבור... אני מאמין שאת הגוונים הרבים בחברה הישראלית ניתן לייצג גם תחת מפלגת-גג אחת, ועל כן אני בעד שינוי שיטת הבחירות. כשהאפשרויות הן מגוונות ניתן לעבור מבחירות ארציות לאזוריות, וניתן גם להעלות את אחוז החסימה" (ישראל היום, 17.2.2009).
כדי לתקן את העוול שנגרם למפלגות הגדולות אני מציע שהחוק הראשון שתקבל הכנסת הנכנסת יבטל את המפלגות הקטנות. כמובן שהחוק יחול רטרואקטיבית גם לבחירות האחרונות, כך שהמפלגות הקטנות תעזובנה את הכנסת עם קבלתו של החוק, והמנדטים שלהן יחולקו בין הגדולות (לפי שיטת באדר-עופר, כמובן, הנותנת לגדולות יתרון בחלוקת העודפים).
מה זה מפלגה "קטנה", מר פרס? כמי שדוגל בייצוגם של "הגוונים הרבים בחברה הישראלית" תחת "מפלגת-גג אחת", אין ספק שנשיאנו לא יסתפק בחיסולן של המפלגות בעלות שלושת המנדטים, וגם אם תישארנה רק שתי מפלגות, "השיטה בישראל", האיך לא, מר פרס, "תפגע" בגדולה משתיהן, ו"תעודד" את הקטנה שבהן. לכן, אחרי שהוצאנו מהכנסת את הסיעות התלת-ח"כיות, והעברנו את כסאותיהן לגדולות, נמשיך ונחסל גם את הבינוניות, כך שבסוף תישארנה בכנסת רק סיעות קדימה והליכוד, כאשר לקדימה 62 מנדטים, ולליכוד רק 58, וזה מביא את קדימה להעביר חוק המבטל את הליכוד, ומעניק את המנדטים שלו לקדימה.
ובכך הגשמנו את חזונו של הנשיא שמעון הראשון: "מפלגת-גג אחת", המייצגת את שלל "הגוונים הרבים בחברה הישראלית", וזאת גם בלי להעלות את אחוז-החסימה, דבר אשר אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות הדמוקרטיה הייצוגית, ובלי להיזקק גם לחזונו של דוד בן-גוריון: בחירות איזוריות, בהן המפלגה הגדולה מקבלת את כל המנדטים, ואילו כל האחרות לא מקבלות דבר וחצי דבר - דבר שגם הוא אינו מתיישב עם עקרונות הדמוקרטיה הייצוגית.
|
|
| תאריך:
|
23/02/2009
|
|
|
עודכן:
|
23/02/2009
|
|
עו"ד שמחה ניר
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
ישמעאל
|
23/02/09 16:30
|
|
|
|
2
|
|
משה, עורך-דין
|
23/02/09 17:50
|
|
|
|
3
|
|
יוסף אגמון
|
23/02/09 18:10
|
|
|
|
4
|
|
פרס=צרה צרורה
|
23/02/09 18:55
|
|
|
|
5
|
|
י.ש
|
23/02/09 18:56
|
|
|
|
6
|
|
קורן נאוה,טבריה
|
24/02/09 05:02
|
|
|
|
פורום: בחירות לכנסת 18
|
כתוב הודעה
|
|
|
|
פורום: מרכיבים ממשלה (32)
|
כתוב הודעה
|
|
לאיש אין את המנדט לדרוש אחדות בממשלה ואיחוד כוחות. נהפוך הוא: בבחירות הללו התגלה הידוע זה מכבר - העם מפוצל בדעותיו והסכמותיו הפוליטיות, והוא אף הצביע בצורה זו בבחירות האחרונות.
|
|
|
|
|
רובנו שמעו בוודאי על אותו משל הגורס כי "מיותר לקנות את כל הפרה על-מנת לשתות אך חלבה". אומנם אמירה זאת מכוונת בלצון ליחסים בין המינים, אך מאחוריה נחבאת אמיתה החורגת מכוונתה המקורית.
|
|
|
|
|
ידוע שכאשר המצב הכלכלי טוב, השווקים הפיננסים מראים צמיחה. תרשו לי לחדש לכם דבר מה - השווקים הפיננסים מגיבים הרבה לפני שמרגישים גאות או שפל אצל האדם ברחוב. ההבדלים המקצועיים נקראים השוק הפיננסי והשוק הריאלי - השוק הפיננסי הינו כל השווקים הפיננסים בהם נסחרים ניירות ערך המשקפים את הערך הנכון של הפירמות השונות, ואילו השוק הריאלי הינו הפעילות השוטפת של הפירמות כפי שבא לידי ביטוי על-ידי רכישות של צרכנים, גדולים כקטנים, במהלך העסקים.
|
|
|
|
|
הכנסת ה-18 אשר נבחרה הינה כנסת לעומתית: מחד, רוב חברי הכנסת משתייכים ל'גוש הימין'. מאידך, הסיעה הגדולה ביותר משתייכת ל'גוש המרכז/שמאל'. בכנסת כזו צפויים, מטבע הדברים, מאבקים מרים בין גושים ובין סיעות, כמו גם הצעות אי אמון רבות מימין ומשמאל. בקנדנציה הקודמת כיהן פה שר משפטים אשר הביע תרעומת כלפי בית המשפט העליון כי הוא "מתערב התערבות יתר בפעילות הכנסת", התערבות אשר לכאורה פוגמת ב"עקרון הפרדת הרשויות".
|
|
|
|
|
"פרקי טבע: מדעי הטבע ודמות האדם" הוא כותרת ספרו החדש של ההוגה, המלחין והמוסיקולוג ד"ר דניאל שליט - ראשון בטרילוגיה שכותרתה "ארץ ושמים". מי שעוקב אחר התפתחות משנתו של שליט, החוקרת כבר שנים את הרוח הפוסט-מודרנית, ימצא כאן נדבך נוסף על המחשבה שפיתח בארבעת ספריו הקודמים: "שיחות פנים", "אור שבעת הימים" (על מעמד האשה בישראל ובתרבות הכללית), "יודע נגן" (על המוזיקה, על אפשרויותיה ועל מצבה כיום), ו"ספר הקניון" (מדריך ל"מוסד" שבו רואה שליט את גילומה המובהק של הפוסט-מודרניות, על צדדיה הטכנולוגיים-כלכליים, החברתיים-אישיים והמחשבתיים).
|
|
|
|
|
